רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
לכי כבר לעולמים עלוקה מוצצת כל אנרגיה אפשרית כמה אפשר לסבול אותך משתלטת על כל דקה ודקה לא מרפה ומכווצת אגרופייך על הוורידים ועל העורקים גם יחד לא נותנת מנוחה ולוחצת על הראש בכוח של כמה וכמה אטמוספרות עד שיש רצון לצעוק ולהשליכך מראש צוק נישא ורם לראות את גווייתך בתחתית ערוץ התועבה והשנאה למרות שיש רבים כל כך המעריצים אותך אומרים שבמקום הזה אי אפשר בלעדייך אך יש גבול אפילו אנרכיסט כמוני כבר מעדיף גבולות על שליטתך ללא עוררין ביום ובליל כל דבר מקבל את זווית הראייה שלך ועובר בך כמו קרן אור בתוך מנסרת צבעים מי אמר שדווקא הכיוון הזה הוא הכיוון ה"נכון" וה"אמיתי" רוצה למרוד בך ולהסיר את כתונת המשוגעים שהינך.
פוליטיקה ארורה!
חנוך כל כך נבהלתי איש נעים הליכות כמוך…
מסכימה איתך אבל אנחנו אזוקים למקום ולזמן.
"אזוקים", שולמית זה המונח שחיפשתי כדי לסכם את חוסר האונים הזה.
אל תשליכני, כי אבוא מהגג.
זורקים מהדלת – באה מהגג, או מהחלון וחוזר חלילה.
לא הכל פוליטיקה. גם לפני היות הפוליטיקה היו בעיות אמיתיות. לומר הכל פוליטיקה– זו דרך להתנער מאחריות.
אבל אתה צוחק כמובן, וגם אני– הכל פוליטיקה!!!
אני ממש לא צוחק, סבינה.
אני זועם לגמרי, ולכן יצא ממני פרץ ההתלהמות הזה (בצד הידיעה כי דרישותי – אשלייה הן במקום הזה).
אמן.