יצא האוויר מהבלון

מנפנפת מולי בתנועת יד כביכול מזלזלת:
"מה אתה מבין? היית שם פעם?"

לא מתווכח ולא מתנצח.
אין טעם בהגברת התסכול.
רק מנסה לעודד קצת את רוחה השפופה.

"העולם שלי מצטמצם לעשרה מ"ר."
"כלומר?"
"כלומר – מיטה, מחשב, מטבח (להאבסת ההרס העצמי) וחוזר חס וחלילה."
"פתחת חלונות להתאוורר?"
"מה פתאום – אפשר להתקרר!"
"שבי מול המחשב (מה שאת עושה במילא) ותכתבי את נפשך."
"לא מצליח לי. יצא לי כל האוויר מהיכולת."
"תכריחי את עצמך."
"לא הולך, כואב לי הראש."
"במה אפשר לעזור לך?"
"בכלום, רק תן לי מנוחה ומרווח."