רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
"אדם לעמל נולד"… איזו שטות.
"אדם לחיים יועד" – על זה אני חותם!
מה הטעם לבזבז חיים שלמים על:
ריצה בבוקר, כבילה עצמית לצורך עשייה למען אחרים, חזרה בעייפות, ושינה?
כל כך הרבה סיפורים, משלים ומיתולוגיות חינוכיות מבוססים על הבלוף הזה.
כל כך הרבה ילדים עברו אינדוקטרינציה כזו מגיל רך, כדי שילכו במסלול מוכן ומייאש.
כל כך הרבה ניצול מייצג "ערך העבודה", אם רק מגרדים קצת מתחת לקליפה.
מספיק עם מסכת השקרים שמתחילה ב"הכי טוב לעבוד", ממשיכה עם "לעבודה ולמלאכה", ומסתיימת אי שם ב"יציאה לגמלאות".
איזה מסלול עלוב!
איך זה שכל כך מעטים עלו על הבלוף, ומסרבים לכוף ראשיהם בפני השעבוד לעבדות למען האחר?
איך זה שרק מתי מעט בכל העולם מוכנים לנסות מודל אחר, שבו לא מקדשים את העבודה (ובעצם לא מקדשים דבר)?
מדוע לא לחיות חיים צנועים בחיק הטבע?
כאלה אינם מצריכים שעבוד מתמיד.
בערוגה אפשר לגדל את צרכי התזונה, וכך:
להגשים ערך הרבה יותר חשוב:
ערך החיים החופשיים!
זה אמנם פשוט וחסר תחכום לחלוטין, אבל אין סיבה להתנצל על כך, אלא רק להתגאות.
כמה זמן ואנרגיה אפשר כך לפנות כדי לפרוש כנפיים אל החירות וחדוות הבטלה מרצון!
זה גם מה שאני טוענת.
כמה חבל שלא מצאתי דרך חילופית להשיג את המרשרשים האלה, שבאמצעותם ניתן לרכוש חלק מהנאות החיים.
אם יש הסכמה עקרונית – זה כבר מעודד.
תודה.
רק היום ציינתי באוזניי מישהו, שהיה יכול להיות נחמד אם לא היה לנו צורך בעבודה למחיה:-)
נחמד – בוודאי.
שווה אפילו מחשבה אם ואיך ניתן לביצוע.
היי חנוך.
קראתי עכשיו את כל הפוסטים שלך כאן.
אהבתי. מאד.
ובעיקר את זה הנוכחי שקרוב מאד ללבי כמובטלת מרצון כבר כמה שנים …
לגבי הרעיונות האנטי ממסדיים, ובכן מסכימה איתם, אולם את הערך של מסגרת למדתי להעריך לאחרונה, בעיקר מהיכרות עם כמה אנשים קרובים, להם מסתבר שמה שהיה חסר בבית ובילדות היתה דווקא.. מסגרת, אותה אנחנו כל כך אוהבים להוקיע,
והם, בהיעדרה עבורם, מחפשים אחריה במשך כל חייהם הבוגרים.
ר"ל, שלמסגרת יכולות להיות גם הרבה מאד השפעות חיוביות, בעיקר אם היא נלמדת בגיל הרך, ועצם קיומה נותן בטחון, והוא אחד התנאים המוקדמים ביותר ליכולת של ילד למשל לחוש בטוח מוגן ו… חופשי.
ראה דוגמאות של אנשים שגודלו לדבריהם בהיעדר מסגרת אצל ההורים ובבלאגן מוחלט.
אלו הם בדר"כ ילדים מאד מאד סובלים ומבוגרים אבודים ודכאוניים.
לכן: כל דבר במידה, ועל אף הקלישאה,
אנחנו הרי כבר לא בני 16,
ויודעים שלא כל אנרכיה היא אנרכיה טובה.
תודה, רונית.
מובטלת מרצון? בשבילי זה חלום די רחוק, ואולי בגלל זה אני שואף אליו בלי גבול.
לגבי מסגרות:
יש הגיון בדברים שלך כאשר מדובר בילדים שגדלים במשפחות שחיות בסביבה הנוכחית, שבעיני היא אנטי-טבעית.
לעומת זאת: בחברה אוטופית (אוטופיה היא בעיני ניתנת לביצוע!), חברה אנרכיסטית בדגשים שלה – לא יהיה צורך במסגרות, כי גם המבוגרים יהיו משוחררים מהן.
בכל מקרה: גם אם רעיונות שאני מעלה בבלוג הזה לא יתגשמו – העלאתם לצורך "גירוי מחשבתי", גם היא חשובה.
בוקר טוב ולהתראות.