הרעיון של חלוקה ללאומים – מעבר לכך שהוא רעיון מטופש ואנאכרוניסטי, הוא גם שימת אזיקים נוספת על כל האחרים – חוקים, סדר, מסגרות, תקנות, משטרה ועוד ועוד.
ההגיון שמאחורי חלוקה זו הוא הכבדת השליטה, והגבלת החופש:
החופש להרגיש, לא להשתייך, לנוח, להתפרע, לחוות, להתבודד.
כופים עלינו לאומיות, שבלעדיה אי אפשר לזוז בעולם:
דרכון, תעודת זהות, השתייכות (בלתי רצונית), "נאמנות" מזויפת לכביכול ערכים משותפים לי ולאחרים.
ואני לא מעוניין בשותפים – בוודאי שלא בערכים, ובוודאי שלא בערכים שמוכתבים מלמעלה.
את שותפי, אם בכלל, אני רוצה לבחור בלי שום קשר למקום הגיאוגרפי של מגוריהם, ובלי אותה שימת תווית "השתייכות לאומית".
שותפות, אם ארצה, תהיה שותפות בלתי מוגבלת, שהיום היא מוחלטת, ומחר גם נגמרת.
שותפות שבלב, ולפעמים גם בגוף, שותפות של מבט בעיניים – שהוא הכי הכי רחוק
מלאומיות דה לה שמאטע!
כל מילה ברוח, חזקה אפילו יותר מסלע.יותר מדי אנשים התרגלו לכלובים ומחילים זאת על כל שמסביבם, קוראים לזה חברה, ונותנים לה מאפיין ( כמו הלאומיות שמאטס ). לך תבין, ניתנו להם חיים והם עובדים את הסורגים ( פועים שצריכים הגדרה ) כדי לזכות לחירות ( חפות שאינה זקוקה לדבר, מלבד להיות ). ועוד כולם מתגאים בכפר הגלובאלי על חינוך ללאומיות, במקום לומר לאידיוטיות…
אהבתי , חנוך
תודה, זורי!
תפסת את "השור בקרניו", כלומר את הצביעות דה לה שמאטע!