רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
פאר יצירתו של אלוהים, זה כבר ידוע, היא האישה.
על בנייתה הוא עבד ימים ולילות בלי הפסקה.
צלע מגוף האדם?
הצחקתם אותו!מה פתאום? חבל על הזמן!.
פיסל אותה ה" מגוש אחד, ובכלים עדינים ביותר.
שייף פינות בנייר זכוכית כמעט מס" אפס.
לאחר בריאת הגבר, כשראה מה יצא ,
הפעם החליט להשקיע בלי חשבון.
ובאמת – עבודה נפלאה, עבודה לתפארת.
סיים אלוהים את מלאכתו, ויקח שנים עשר מלאכים
ועליהם ציווה לערוך סקר:
איזה חלק ביצור החדש הוא 100% נזר הבריאה?
ויקיפו הכרובים את מלאכת המופת מכל כיוון,
הציצו מקרוב,
והביטו מרחוק.
לאחר לא יותר מחמש דקות נפלה ההחלטה,
ויתפרסמו תוצאות הסקר:
פה אחד, וללא כל ויכוח, החלק הכי הכי מסוגנן ומושלם הוא
הישבן!
ומאז כל כך הרבה שירים נכתבו, ציורים צוירו, חלומות נחלמו.
לישבן הנשי ניתן גם שם, ברבות הימים, שמשקף את אחדות הדעים לגבי ההכרה בעליונותו ובנחמדותו:
טוסיק!
ויש הרי כל מיני מינים של טוסיקים,וכולם כולם יפים, עדינים, חלקיםומושלמים.
יש טוסיק קלסי – גיטרה ממש
(עלמה צעירה).
יש טוסיק מתרחב מעט – צ"לו
(בערך במלאת לאישה 30).
ויש טוסיק רחב ומפואר – קונטרבס כבד
(ויהי בוקר ויהי ערב והיא בת שישים).
ושיקום מישהו ויאמר אם אין הטוסיק, לכל אורך חייה של הגברת, מזכיר פירות עסיסיים:
תפוח בדבש
אגס סגלגל
דובדבן מתקתק
אפרסק אדמדם
ועוד כהנה וכהנה פירות כיד הדמיון הטובה.
וירא אלוהים כי טוב.
אפילו טוב מאוד,
וישבות ממלאכתו,
אבל בשום פנים ואופן
ולעולמי עד
לא הפסיק הוא
מלהציץ
בישבן!
============================================================
חובת גילוי נאות:
הכותב חולה כרוני על נשים: על הרוח, על הגוף, על הנפש, ועל כל שאר היתרונות!
לכן הפוסט הזה נכתב מאהבה!
מה עם התחת???
המילה שכתבת כאן עלולה להתפרש ע"י ציבור כלשהו או פרטים בודדים כוריאציה של הפועל העברי "תחתון", כלומר נחות.
זאת לא כוונתי, ולכן השתמשתי במילים האחרות, שלדעתי אין בהן קצה קצה של התייחסות מבזה.
אבל תחת הוא באמת מתחת, כלומר תחתון, לאו דווקא נחות. ז"א אולי מבחינה פיזית (כלומר, נחות בהשוואה לראש…)
אני מאד שמחה שאי אפשר לראות את התמונות.
אתה לא לומד אה?
ולא מבין שאהבה לנשים היא גם כבוד לנשים.
אבל אין לי כוח יותר להתווכח כאן.
נכון – אין תמונות, ובכוונה.
אני דווקא לומד המון:
בין היתר על יכולתם או אי יכולתם של קוראים להפנים את העובדה שהערצתי את פאר היצירה האלוהית – היא אחת מדרכי הביטוי של כבוד ואהבה!
חנוך, אני לא רוצה להיכנס לעוד וויכוח מייסר ומתיש אבל אני חושבת שכדאי שתנסה להבין שההערצה שלך לחלקי גוף נשיים והתיאורים הללו שלך עשויים להיות לא נעימים עבור חלק מהנשים שקוראות אותם.
זה לא נעים להיות אובייקט כל הזמן.
יש בזה משהו מבזה ומעליב.
סתם, מעניין אותי לדעת –
מה דעתך על שירי האהבה של אהרון שבתאי???
לעניות דעתי שלא נשאלה
לאהרון שבתאי יש כתובת – זיוה או טניה
הוא אהב כל מה שהיה בן ואולי במיוחד את מה שנחשב תחתון במובן שחנוך מציין אותו בתבונה רבה,כשיש שם ויש ראש אפשר לאהוב גם את קצה הציפורן. אובייקטיזציה או חיפצון מפריד את החלק מאדם מסויים סובייקט ל"משהו" ואז ניטל שמו או שמה במיקרה הזה .
יחד עם זאת ניכר מאמץ מעורר אמפתיה מצידך חנוך לבטא אהבת נשים כללית שהיא מעניינת לעצמה לפחות במילים. אבל שוב אם ניקח את התמונות שאינן וכשתהיינה לא נדע של מי הן אולי של ילדה בת חמש עשרה שהוריה מוכרים את אחוריה לצילום -כמו בסיפורו עושה חשבון הנפש של מרדכי?
פעם נוספת:
לא תהיינה תמונות!
מקווה שזה לא מאימת המדוזות…
וכמו שכתבתי את המילים אהבתי גם אהבתי
מה שמירי אמרה
ואם לפרט קצת יותר- אני לא איזו פוריטנית או מישהי שמפחדת מסקס. את השירים של אהרון שבתאי אני מחבבת למדי (רובם בעיקר מצחיקים אותי) וההבדל הוא באמת ששבתאי כתב את השירים שלו אל ועל סובייקט ספציפי, וזה בעיני עושה את כל ההבדל.
בעקבות התגובות כאן אני באמת מתחילה לתהות אם אני פשוט רגישה בצורה קיצונית או שיש משהו שאני רואה וכל השאר לא, אבל המחשבה הזו היא כל כך נרקסיסטית שאני לא מעזה לחשוב אותה.
בכל מקרה אני אמשיך להביע את דעתי וכולנו נחיה בשלום עם ריבוי הדעות.
מסכימה איתך ועם מירי לחלוטין לגביי אהרון שבתאי
אם מישהי רואה עצמה נפגעת, ומרגישה שהתייחסותי היא כאל אובייקט – למרות שלא זו כוונתי (אלא ההיפך הגמור) – נתונה כאן התנצלותי המלאה!
נחמד, רוצים לראות את התמונות !
יכול להיות שהבעיה נעוצה בכך ששלחת את שמות קבצי התמונות בעברית, במקום באנגלית.
טוב לראות תגובה כזאת!
אין צורך בתמונות. מי שרוצה יכול להפעיל את הדמיון.
תודה.
אני גם כמו רונית הרגשתי שזה נכתב מתוך אהבה ורוח טובה שלא מתעלמת גם מהאהבה המתבקשת לטוסיק.
מילה נחמדה טוסיק.
זה עניין לגמרי אישי אבל לדעתי לא חצית איזה גבול של חיפצון ולא כל התייחסות לגוף היא מזלזלת.
אהבתי מאד. מרגישים שהפוסט נכתב מאהבה. ממש תענוג לקרוא.