משלמת מחירים נצחית

מאז ומתמיד היתה ציפייה ממנה לעשות את מה שצריך,
להתנהג כמו שמצופה, ולא לסטות מן המסלול שהותווה במשך שנים.
גדלה תחת כסות אימה – אלופת תשלום המחירים, מקבלת את הדין תמיד.

על הראש שלה כל החיים (של כולם חוץ משלה) והטיפול בבעיות 
קטנות כגדולות.
אף אחד חוץ ממנה לא ישב בלילות ליד מיטות ילדים קודחים מחום.
אף אחד חוץ ממנה לא טרח ועמל על אחזקת הבית.
אף אחד חוץ ממנה לא ניהל את חשבונות הקיום והמיסים.

בשובה הביתה ממשרה מס" 1 – מיד החלה משרה מס" 2:
לשרת אותו (מגיע עייף מהעבודה), ואת כולם.
עד שעת חצות טורחת על סירים, כביסה, גיהוץ, ושטיפות אין קץ.

בבוקר החדש – סיבוב נוסף של הגלגל,
וכך
תמיד.

בגיל שלושים ו, אבעים ו – מצאה את עצמה עייפה מהחיים, מרוששת
מכל נכס רגשי, חסרת רצון ומלאת דכאון.
בשניה האחרונה שלפני הנפילה אל התהום – משכה עצמה בכוחותיה האחרונים אל השפיות.

עכשיו היא מורידה את מינון הטיפול בבית.
פחות מעורבת בדאגות היומיום.
יוצאת לבית קפה עם חברות.
קורסים בערב להעצמת הנשמה.
רואה את הירח מחוץ לבית!

כולם החלו להתרגל למעבר האיטי.
אף אחד לא התמרד.
תמיכה הולכת וגדלה במאמציה.
גם הם עוסקים בתחזוקת הבית,
והפכו, איש איש בתורו, להיות "מיני אמא".

משלמת המחירים הנצחית, שפעם כל העולם היה על ראשה,
דואגת לעצמה.

איזה יופי!