מתחילת הבוקר הזה היא עצבנית פחד.
אי אפשר לשים את האצבע על הסיבה, אלא רק לראות, לחוש, ולסבול יחד איתה.
אולי זה העול הכבד שעל כתפיה יושב?
אולי קצת נמאס לה?
אולי היתה רוצה לברוח לקצה העולם?
אולי מטרידות אותה מחשבות טריוויאליות על שוויים של החיים?
לא ברור למה היא לא מוכנה לשתף.
אוקיי – יש לה את הזכות המלאה לפרטיות, זה נכון.
גם הזכות לסבול לבד כלולה באותה פרטיות.
אבל למה להתענות כשיש רצון להקל?
לא ברור כלל וכלל, אבל ברור לגמרי
ששום דבר לא ברור,
והכל צפוי.
מהבוקר היא עצבנית פחד,
אבל גם בזמן עצבנותה הרבה –
היא הכי זקוקה
לאהבה!
ואותה היא תקבל
בטונות!
איזה כיף לה!