רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
כל הזמן היא עושה.
כל הזמן פועלת ועובדת.
דומה כי מאז חזרה מחופשה בת שבוע – מנוע מיוחד, בעל טורים גבוהים, דוחף אותה לעשייה מתמידה.
זה לא שדברים השתנו כאן.
שום צורך דחוף לא נתגלה, ושום מטלה גורפת לא הוטלה.
זה אצלה, בתוך נשמתה:
כאילו מבקשת לכפר על אותה "בטלנות" בת שבוע.
הבית כמרקחה, הכל זז, הכל בתנועה, שום דבר לא נשאר במקום.
אין מנוחה לעצמה.
היא קמה והולכת,
חוזרת למקום ומחפשת בכל הפינות:
מה עוד יש לעשות?
הכל דחוף, ושום דבר לא יכול להידחות למחר, ואפילו לא לכמה שעות.
גם כשסוף סוף מתיישבת באפיסת כוחות – נמשכים תכנוני העשייה והעבודה.
שני אנשים בתוך בית אחד גדול.
מה ההוריקן הזה של העשייה?
פעם – בעתיד הרחוק נמצא את הזמן ואת הסיטואציה המתאימה, ונדון בעשייה האובססיבית הזאת.
כנראה שנדון – ונתפקע מצחוק במבט לאחור!