בן 61 למניינם.
תוצרת שווייץ (ממשפחה פולנית).
אב לארבעה + 5 (נכדות).
תושב הפריפרייה - גן יבנה.
בדיוק לפני העלייה לכיתה א'' בוטל זרם העובדים בחינוך, ונותרתי חריג בבי"ס בורגני.
תיכון פוצל לשניים בעקבות הערכה שגוייה של הנהלת הגימנסיה (הפסידו אותי לתיכון פרטי לנמלטים).
דור שני ל"השומר הצעיר", ואב לדור השלישי (גם בשמוצ וגם בסלולרי).
נחלאווי מפוצל אישיות: גיוס בשנת 67, ושירות בהיאחזות בשטחים המשוחררים (מאחריות).
עריק מ"הקיבוץ הארצי" ל"איחוד הקבוצות והקיבוצים".
סוכן נסיעות בדימוס.
עצמאי במיל.
כל חייו הובל והושפע על ידי נשים!
(והיום הגיע הזמן לפרוט על אהבה זו).
מסע
הכניסיתי לארובּתֵךְ בפיתול.
ליכדיני בצבע עמום.
אמציני באפלולית גאה.
הוציאיני רק בסתר.
ארוכה הדרך
בתוך נשמתך,
החל מארובת העין
ועד לקצות הציפורניים.
מסע לתוך תוך הנפש, זה אפשרי בכלל חנוך? אהבתי את השיר
אפשר לנסות, חני – במיוחד כאשר מדובר בהזייה פואטית.
תודה רבה.
חנוך, אני אוהב יותר את הבית החותם.
אני חושב שהוא חד וממצה וקולע.
ואם תרשה לי, הייתי מחדד ואומר:
"ארוכה הדרך
מארובת העין של נשמתךְ
ועד לקצות ציפורניה".
(ואם לא תרשה לי, אבין ואבקש את סליחתך).