רק מתחת לשולחן, כשקצוותיה הארוכות של המפה החגיגית מסתירות, רק שם אני כועסת.
רק מתחת לשולחן אני בטוחה מפני עצמי ומפני אמות המידה הכל כך חסודות שלי.
רק מתחת לשולחן, בעוד שמעליו אני אשת שיחה נעימה, יש בי עוז לשתוק שתיקה אלימה.
רק מתחת לשולחן, באפילה המבורכת, אני מרשה לעצמי
לבעוט.
לבעוט בזריזות,
בשפיץ של הנעל הנעלמה
ישר בבטן הקשוחה והזרה
של
המתינות.
חנוך,
אהבתי והתחברתי. למרות שאני עושה את זה גם מעל השולחן.
אשרייך, תמי!
תודה.
וכל זה קורה לי, כי אני כל הזמן צודקת. שותקת וצודקת ואצילה. יש משהו יותר חזק מזה?
אחד המצבים הקשים ביותר, אם לא הקשה שבהם.
היי חנוך
הדימוי מפה, מעל ומתחת, עושה את השיר מסקרן ומענין.
להתראות טובה
אין ברירה – ההגדרה היא חדה:
או מעל או מתחת.
אין דרגת ביניים.
יפה
אוייי נכון, זה מוכר ..
מתחת לשולחן- עולם יצרי מלא ואפל מסתתר. כמה סצנות בספרים("תוף הפח" למשל) וסרטים , נכתבו על זה.
יפה
ישר בבטן הצדקנות והצביעו. יש ברירה?
הצדקנות והצביעות…
כמו רבים, האדם [אשה] נברא דו-פרצופי. אומנם זו גירסה יוונית שנתקבלה במדרש, אבל כמה אמת!