פי ג'י רייטד פוסט

עוד מאמר בעיתון מלפני כמה ימים שאינו מוכן לצאת לי מהראש. גם הוא עוסק בטלוויזיה – ביקורת על איזו סדרה אמריקאית*. בין השאר, המבקר צוחק-לועג לדמות הראשית, ולתרבות האמריקאית בכללותה, מפאת צביעותה (כביכול): היא עצמה אומרת בולשיט, אך כועסת על בנה כשהוא אומר פאקינג. אולם תבין, יש בכל זאת הבדל בין השניים. בולשיט, והדבר נכון עוד יותר בקשר לכינוי החיבה שלה – שיט, היא בהחלט מילה רעה. אבל פאק? כאן מדובר בליגה אחרת לגמרי, בפסגת הקללות ניתן לומר, השמורה ל F-word בלבד. מה מסביר את ההבדל אינני יודעת. האם כולו נעוץ במשמעות המילים, זאת אומרת, פשוט יותר קל לנו לומר לחרבן מאשר לזיין? אולי. בכל אופן, אני לא אחת מצאתי את עצמי תוהה אם אין משהו על-אנושי במילה פאק. הרי יש לה כל כך הרבה כוח. כוח שלא נאבד, לא עם חלוף הזמן, לא משימוש יתר. רגע, יש לי רעיון, האם משיהו כאן מבין בגימטריה?

* http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1228163.html