החיים עם בזוקה ג'ו

לפעמים אני מרגישה שהחיים עם בן הארבע שלי ראויים לכינוי החיים עם בזוקה ג'ו. לפני ימים ספורים הוא פנה אלי בריצה, ידו על מצחו, "אמא, אמא," הוא קרה, (בזוקה ג'ו היה אומר — אוי לי, אוי לי), "קיבלתי מכה במצח! אני חושב שיש לי דם! אמא, יש לי דם?" הוא מקרב אלי את ראשו ואני עונה לו, "מממ, תראה חמוד, אני לא רואה דם. אני מניחה שיש לך דם אבל הוא מתחת לעור." והוא בשלו: "אוי לי, אוי לי, יש לי דם מתחת לעור!" ואם רציתם דובדבן הנה הוא: הבוקר קם החמוד ושם לב – לראשונה, משום מה – לתמונה שלנו מן החתונה. "וואוו, אמא ואבא, עשייתם חתונה?" הורים מגניבים בהחלט.