נתינה

             נתינה 

שלוש לפנות בוקר 
 זה לא שאני מתהפך על מיטתי 
שהייתה לזמן קצר מיטתנו. 
יצאת לקנות סיגריות. 
רצית משהו מתוק. 
הקיוסק שפתוח כל הלילה לא רחוק. 
שעתיים לסיגריות ומתוקים. 
אני מקווה שלא תחזור.
 זו האמת. 
לא שמעתי רעש תאונה. 
ברחת. 
פשוט בלי שלום ברחת.
 כמה נדוש. 
אני לא מרגיש שום צורך של בעלות עליך. 
אני יודע שהתאהבות ואהבה אינם אותו דבר. 
התאהבתי בגופך. 
אהבתי את טכניקת הסקס שלך. 
מה עוד צריך לבקש. 
אני לא שיקרתי ולא הצהרתי. 
אתה אמרת. 
אמרת אוהב.
 אמרת דברים 
כאילו יכולת לשנות את תחושותיי כלפיך. 
ואני ידעתי. 
חשבת שאתה נותן 
למעשה רק לקחת. 
יותר מלקחת בלעת. 
היית רעב ואני הייתי מזון. 
אני נתתי. 
כל שיכולתי, 
את עצמי נתתי. 
לתת לעצמי להיבלע. 
וכל זה לא היה מספיק. 
הרגשת שאינני יותר 
לא ככל שהיית רוצה. 
לא רציתי להיות לך מזון מהיר. 
לא רציתי להיות מזון כלל. 
לא להבלע.
 רציתי את שעות הנועם 
הראשונות ההן. 
שיד נגעה ביד, ירך בירך 
ידיים שהחליקו ולא ביקשו לטרוף. 
אם היית שומר גבולות היינו ממשיכים ליהנות. 
טורף זעיר שכמוך.