סדר

סדר/ שחר-מריו מרדכי

הֶחְזַרְתִּי אֶת הָאָבָק לַמַּטְלִית
אֶת הַסְּפָרִים לַכּוֹנָנִית
אֶת הַנַּיֶּרֶת לַתִּיקִיוֹת
וְאֶת הַכֵּלִים לְמִתְקַן הַיִּבּוּשׁ
אֶת הַכְּבִיסָה, שֶׁטֶּרֶם קִפַּלְתִּי, לָאָרוֹן
וְאֶת זוֹ שֶׁטֶּרֶם כִּבַּסְתִּי – לַמְּכוֹנָה.
וּפִתְאוֹם שׁוּב רוֹאִים מִרְצָפוֹת,
הַשָּׁיִשׁ גָּלוּי, דָּבָר לא מַסְתִּיר לַכִּסֵא אֶת
הַמִּשְׁעֶנֶת. הַשֻּׁלְחָן חָשׂוּף, הַמִּרְפֶּסֶת רְאוּיָה.
וְהַבָּיִת רָוַח.
הַכָּל שָׁב עַל מְקוֹמוֹ, הֵשַׁבְתִּי אֶת הַמֶּרְחָב
לַבְּדִידוּת.