חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
בידי היה ספר שהוא כולו חשבון נפשה של זוגיות.
אהבת איש לאישה שאין ליופיה ולטעם בשרה שיעור,
כי בכל מאודו שקע אל חייה השניים ואל עולמה הסוער מבפנים.
ישבתי בגן שהשארת בצאתך לאי יווני, מתחת לגפן שלא נותנת פרי
מתוך הצל של שעת צהרים מעולפת מחום שהורידה לורדים את הראש
הלכת ביולי לתקן את האושר ואצלי בכל יולי הוא נפרם מחדש
מכוחם של מחפשי אושרם הנכנסים בלא ידיעה אל בטנת חיי.
משהו מתרחש בי מתחת לגפן שעדיין אינו נתפס במילים
וכשיכנס התוך אל קליפתו ויהיה מונח כמו פרי הקיץ
או גופי הערום טובל בערק ובאותיות ששפכתי
לדמות ולהדמות לדמות שחשפתי
מתחת לגפן כשלא היית פה.
מן השיער עולה תחושת חופש גדול המשתקפת בצורתו, ראיה שירית עזה.
תודה, חגית
אין תאנה
אך יש אותך, מלא דקויות, והבנות
טוב שיצאת לחופש
להתראות טבה
היי טובה, עוד אצא לחופש, בינתיים אני כאן סופגת את הקיץ אל תוך עורי ובגדי. להתראות