חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
שיר סוגר למסע בנחל חוור
וממשיכה להיות דרך לחותר
ולנחתך נותנת לרוח לצימאון ולדיבור
להכנס ולצאת מתוך גופי שהיה
גם מחברת זיכרון וגם סידור
תפילה איבר אחד לרעב
ואיבר למילול
ואיבר לאובדן
ואיבר להיעדר
סמוך לנדר
ואחד לציפייה
ואחת קטנה
נקודת התורפה להזכיר את הכאב
שבעונג והעונג בכאב
צמרמורת עברה בי… תודה לך חווה.
כפרי מוכה שתיקה מכסה אישה על כאב
אובדת פנימה
וגופה מתרסק.
זו שפה מחוץ לשפה,
ממשות אחרת
להבטיח מנוחה,
להוציא גוף שהוגבל אל מרחק.
תודה. שיר לשיר יביע אומר..
צמרמורת עברה בי… תודה לך חווה.
כפרי מוכה שתיקה מכסה אישה על כאב
אובדת פנימה
וגופה מתרסק.
זו שפה מחוץ לשפה,
ממשות אחרת
להבטיח מנוחה,
להוציא גוף שהוגבל אל מרחק.
גם מחברת זיכרון, גם סידור.
צמד אותנטי מצמרר. וזה רק חלק ממסע…
וכל אלה אומרים על ה"יש" ועל הנעדר
חוה, שיר טוב מאין כמותו – אך לעניות דעתי הנוקדנית, יתעלה על עצמו אם ינוקד
תודה אהוד, ראוי לשיר עברי שיופיע מנוקד עם כל הקישוטים והכתרים שקשר לאותיות הקב"ה. כך יהיה.