חוה פנחס כהן
ילידת יפו, בת למשפחה קומוניסטית ממוצא בולגרי. גדלה ברמת החי"ל. בגיל 8 התייתמה מאביה שנהרג בתאונת עבודה. עברה לגור ברמת-אביב ולמדה בבית הספר התיכון ''אליאנס''. בגיל 16 החלה בתהליך התקרבות לעולם היהדות. אחר שירות צבאי כמורה-חיילת למדה ספרות עברית ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים. בו בזמן למדה וקבלה תעודת הוראה ממכון "כרם" לחינוך יהודי הומניסטי. לאחר לימודיה, נישאה ליוסי ונולדו להם ארבע בנות. ב-1982 עברה המשפחה להתנחלות ענתות באזור ואדי קלט וכעבור ארבע שנים יצאה מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות לשליחות של שנתיים בארצות הברית. עם שובם ארצה השתקעו והתבססו ברחובות. ב-1995 חלה בעלה ונפטר כעבור שנתיים. עם מותו, חזרה המשפחה לירושלים. חוה למדה בבית המדרש "אלול", התחילה ללמוד בבית המדרש "בבלי ירושלמי" ולמדה במכון הרטמן.
מאז 1989 עורכת את כתב-העת לתרבות יהודית "דימוי". בנוסף על כך מלמדת ספרות והבעה בכתב בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות, מרצה באוניברסיטאות בר-אילן ובן-גוריון, מנחה סדנאות שירה, חוקרת-עמיתה במכונים שונים ופעילות ציבורית נרחבת. זכתה בפרס ביכורים ע"ש ירוחם לוריא על ספרה "הצבע בעיקר". בתשנ"ה זכתה בפרס ראש הממשלה, ב-1998 זכה ספרה "נהר ושכחה" בפרס אקו"ם לשירה וב-2002 זכתה בפרס אלתרמן לשירה.
ספריה:
הצבע בעיקר (תל-אביב : עם עובד, תשנ"א 1990)
מסע איילה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1994)
נהר ושכחה : שירים, 1994־1997 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1998) <עריכה, לאה שניר>
שירי אורפאה : 1998־1999 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2000) <עריכה, לאה שניר>
משיח : שירים על מה ששח לי מנחם אהובי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2003) <רישומים, מרים גמבורד>
הגנן, הכלבתא והשרמוטה : על הצורך האינסופי לתקוע מסמרים בקרסוליו של אלוהים (טריפטיך) (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2006)
חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
מאמר מענין ומרתק ,חווה, הבודק את המתח בין הגלוי והנסתר המסכה והאמת. אהבתי את הקישור לפורים אחד המועדים שבו מתגלה ההסתר ומוסרות המסכות על אף המסכות. הספר של קניוק חזק ולפי מאמרך אף הסרט ,ארוץ לראות תודה ,חווה, ושמחת חג אמיתית לך
תודה , חנה. זה מאלה הסרטים המתכתב עם הספר ועם עולמנו הישראלי המורכב ויש מה לראות ולבקר גם.
מאמר מרתק ומעורר למחשבות, חווה, ונוגע בי מאוד. לא קראתי או צפיתי בסרט. הסיפור נורא ומדהים. את יודעת אם הילד החושב עצמו לכלב אכן היה במציאות?
אני ממליצה על הספר (שיצאה מהדורה מחודשת שלו) והסרט מעורר מחשבה. אין לי מושג, לגבי הצד הדוקומנטרי של הדברים, מן הסתם, יורם קניוק התייחס לזה בעבר.