Oh, look to the western sky
  • ענת אבישר

    בת 33, משוררת, פרסומאית, אמנית במה ועיתונאית דה-לה שמאטע, עדיין חולמנית מדי. אשת קריאייטיב, יצירתיות, רעיונות, יוזמות ומילים. מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומלכ"רים במשרד יחסי הציבור רוני ארנון תקשורת. עובדת עם עמותות כמו לא לאלימות נגד נשים, מוזיאון הילדים בחולון, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ושדולות שונות לזכויות עובדים, נשים וילדים. בעבר, קריאייטיב דיירקטור במשרדי פרסום קטנים וממזרים. בעבר, ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל. לפני כן עבדתי בקרן לירושלים ועוד קצת קודם ניהלתי בפועל את עמותת בית הסופר - בית לאמנים בירושלים. ויש לנו גם כתב עת נפלא העונה לשם זוטא: http://zuta.org.il/ אשר הקמתי ביחד עם רונן אלטמן קידר, כפרות עליו ועל כשרונותיו. http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-5119-0,00.html - הטור שלי ב-YNET.  שירים שלי ניתן למצוא בהליקון "פחד" 2010, וגם בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח" שהיה לי הכבוד גם להיות בוגרת כיתת השירה "מזמור" הראשונה שלו. ניתן למצוא אותי גם באתר במה חדשה http://stage.co.il/Authors/16415 וכאן. ובפייסבוק. ובכלל, די קל למצוא אותי, כאן ובמקומות אחרים :)

בנים זה כואב יותר

  ואריאציה על אחד ישן, מתקופה בה באמת הייתי חתכים חתכים. בדיוק על זה. זירה אחרת כששכירי החרב, מוטות עץ ארוכים בידיהם, לוקחים אותך הרחק ממני החדר מתכווץ מאחורי גבך דלתותיו הטרוקות מדממות וורוד. כי יש דברים שלא משתנים. ותמיד בבוקר אני זאת שזוחלת חזרה ומתכווצת מאוקיינוס לשלולית עוד קצת בכל צעד על הרצפה ושונאת נורא את החדר הורוד ואת ...

קרא עוד »

בוא נתנה תוקף

בדממת יום הכיפורים אני רוצה ללחוש בוא נתנה תוקף, אהוב. לא אהבה, לא חסד, לא רוך. הייתי רוצה לתנות משהו במקום להרגיש את העפר קרוב כל כך ואת צריבת החתימה על הבשר. הלב ממריא עכשיו כמו אבק פורח אל הרב ממגנצא לפני אלף שנה שכשסרקו את בשרו במסרקות ברזל שאל רק את מי תיקח האש, ואת מי יהרוג הקרח וידע ...

קרא עוד »

מתוק מתוק

לאמיר השתיקה הראשונה היא הסמל. מה שמולך הקיף אותך עכשיו, ולרגע הרגשת. גם כשהיא קשה נשאר הכל רך כמו משהו שלוחץ חזק לרגע על אגרוף ואז מרפה ופועם או סופג ממך בחום כל מה שאתה מוציא בכוח. היא מתחילה מכאב מתוק מתוק בכל היזכרות או מילה קטנה באמצע היום לא מאוד רוצים לקרוא לה ככה. נותנים לה מיליון שמות הקטלוג ...

קרא עוד »

טורפת

"אני הטורף הכי מסוכן בעולם. כל מה שאני מזמין אותך פנימה." (דמדומים) כל מה שאני מזמין אותך אליי המחשוף, שמץ הבושם, המבט שאין לטעות בו אבל הוא מקיף אותך כמו ריח אז את טועה ומצמידה יד אחת. אני רוקדת לאט על העור שלך מחליקה פירואט בכל נקודה עם דופק הקור נעלם תוך כמה דקות טעם של ברזל מתקתק ממלא אותי. ...

קרא עוד »

הנשים המוזרות

/* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} הנשים המוזרות, אלה שלבשו תמיד כל מה שלא התאים הן המחבקות את הגב השרירי שלך באמת, גם כשאישה רגילה מתהדקת עלייך ברגליה בהפתעה המוכרת. בכל פעם שתניחי ראשך על חזה ...

קרא עוד »

האישה נזכרת

/* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;} האישה נזכרת "פעם היו טורקים את הדלתות וזה כאב רק לרגע. היום האצבעות כבר גדמים בשתי הידיים. גם שנים אחרי הבכי נשאר חנוק. לפעמים אני ...

קרא עוד »

אבק

א. האהבה כמו קמח בשק אגרוף מנייר קרפ בכל מטח חבטות היא נשפכת עוד קצת עכשיו אני דוחקת אותי מכל הלבן שנשאר עומד אחרינו בבית אל החושך הנקי בחוץ. ב. הייתי סוגרת חשבונות, אבל זה לא עושה לי כלום להכאיב לך אפילו. נשארת רק אבק

קרא עוד »

במקום גלויה – דברים לגילוי מצבה, במלאת 30 למותה של רות אבישר, סבתא שלי

    Normal 0 false false false /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} במקום גלויה דברים לגילוי מצבה, במלאת 30 למותה של רות אבישר, סבתא שלי 1912-2010 סבתא רותי שלנו מעולם לא הביאה לנו סתם שוקולד של ילדים, סתם שוקולד פרה, ...

קרא עוד »

לצרוח

מהקצה של הקצה של התחתית של הריאות עד שלא ישאר לי מיתר אחד לא קרוע כדי שלא אצטרך להתחנן למנהל בנק אפור שלאחרונה הפך לאנס טלפוני סדרתי חודר לתוכי עם המספרים החסרים מותיר אותי זרוקה בתחנונים וכמה דמעות כדי שלא יזרקו אותנו מהדירה כדי שלא אגנוב לחם כדי שיוותר לי קצת כוח להמשיך לבקש. להתחנן. להתנצל. לחשוב. לא להאמין שגם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר