בננות - בלוגים / / הנשים המוזרות
Oh, look to the western sky
  • ענת אבישר

    בת 33, משוררת, פרסומאית, אמנית במה ועיתונאית דה-לה שמאטע, עדיין חולמנית מדי. אשת קריאייטיב, יצירתיות, רעיונות, יוזמות ומילים. מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומלכ"רים במשרד יחסי הציבור רוני ארנון תקשורת. עובדת עם עמותות כמו לא לאלימות נגד נשים, מוזיאון הילדים בחולון, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ושדולות שונות לזכויות עובדים, נשים וילדים. בעבר, קריאייטיב דיירקטור במשרדי פרסום קטנים וממזרים. בעבר, ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל. לפני כן עבדתי בקרן לירושלים ועוד קצת קודם ניהלתי בפועל את עמותת בית הסופר - בית לאמנים בירושלים. ויש לנו גם כתב עת נפלא העונה לשם זוטא: http://zuta.org.il/ אשר הקמתי ביחד עם רונן אלטמן קידר, כפרות עליו ועל כשרונותיו. http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-5119-0,00.html - הטור שלי ב-YNET.  שירים שלי ניתן למצוא בהליקון "פחד" 2010, וגם בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח" שהיה לי הכבוד גם להיות בוגרת כיתת השירה "מזמור" הראשונה שלו. ניתן למצוא אותי גם באתר במה חדשה http://stage.co.il/Authors/16415 וכאן. ובפייסבוק. ובכלל, די קל למצוא אותי, כאן ובמקומות אחרים :)

הנשים המוזרות

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin-top:0in;
mso-para-margin-right:0in;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0in;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman","serif";
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";}

הנשים המוזרות, אלה שלבשו תמיד כל מה שלא התאים

הן המחבקות את הגב השרירי שלך באמת,

גם כשאישה רגילה מתהדקת עלייך ברגליה בהפתעה המוכרת.

בכל פעם שתניחי ראשך על חזה כלשהו

פטמתן של המוזרות האלה תזדקר אוטומטית

ומשהו בך יתגעגע לטעם לא מוכר, מלח ולבנדר.

המוזרות שהפכו אישה בתהליך מזורז

הן אלו שיחרשו בציפורניים אדומות את גבך

בכל שריטה שאישה כלשהי תעשה בך באכסטזה,

רק הן יחזיקו בך רועדת בתוכן

את שייכת להן, עוד בטרם ידעת משהו

הרוך שלהן מכה בך ללא רחמים בכל פעם.

בחיוך חצוף יביטו בך בלי מסיכות

חושפות את הטעם העתיק ביותר בעולם ויחכו

לחלקן יהיה העוז לומר תני לי עוד בבקשה

מי שתעז לומר יותר עמוק יותר מזה

תהפוך שלך גם אם תלכי.

הנשים המוזרות שהיו פעם הילדה בשמלה הקרועה

הן מי שיאהב אותך בעולם הזה

בדרכן הפתלתלה, העקומה, האחרת

בשמלה קרועה, ברך משופשפת

ונשיקה במקום אצטרובל כדי שתביני שזה באמת.

תגובה אחת

  1. פטמתי מזדקרת אל השיר.
    אני האישה המוזרה.
    שכחתי מהאהבה כי יש לי אותה.
    תודה שהזכרת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר