מתוק מתוק

לאמיר

השתיקה הראשונה היא הסמל.
מה שמולך הקיף אותך עכשיו,
ולרגע הרגשת.
גם כשהיא קשה נשאר הכל רך
כמו משהו שלוחץ חזק לרגע על אגרוף
ואז מרפה ופועם
או סופג ממך בחום כל מה שאתה מוציא בכוח.
היא מתחילה מכאב מתוק מתוק
בכל היזכרות או מילה קטנה באמצע היום
לא מאוד רוצים לקרוא לה ככה. נותנים לה מיליון שמות
הקטלוג השלם לעיטוף שלא רוצים להפסיק.
היא להיות בני ארבע וחצי ללא פחד
משאירים טביעות אצבעות ושיניים זה בזו.
היא מתחילה בדמעות. ביחד, תמיד ביחד,
היא רועדת כשמישהו מתנתק מהר מדי.

אתה מבין, את המילים תוקעים לשם אחר כך
תמיד מסורבל ותמיד בריצה מטורפת
ולרוב הן נראות מודבק.
ואז משהו נסדק.
אני מזמן החלטתי,
אני לא מדביקה יותר סדקים
הם רק יוצרים מראות מצולקות
ומה גם מילים. האהבה מתחילה במילא בלעדיהן.