הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
מאז שנולדה, בתנו נוהגת לקום – ולהקים אותנו – בשעה חמש לפנות בוקר. גם היום, כשהיא בת ארבע, היא לוקחת ימי חופש רק לעתים נדירות וגם אז היא תמיד דואגת לממלא מקום בצורת אחותה הגדולה או אחיה הקטן, שכבר מתחיל להתמודד איתה על התפקיד. ניסינו את כל השיטות. השכבנו אותה לישון מאוחר מן הרגיל וכן מוקדם ממנו. הגשנו לה ארוחות ערב משביעות במיוחד. סגרנו את התריסים טוב-טוב. דיברנו על נפשה. שום דבר לא עבד. אפילו ההידרדרות האיטית של הוריה אל מעמקי השיגעון לא הזיזה את מחוגי שעונה הביולוגי. אכן, העובדה שאנו עדיין שורדים אינה אומרת שמעולם התרגלנו לחיים המתנועעים בין עצבנות עוקצנית לבין אפטיה מוחלטת בצל עייפות כבדה. בנסיבות אלה אתם יכולים רק לתאר לעצמכם עד כמה אני מתרגשת לקראת הלילה הזה, כשמזיזים את השעון שעה אחת קדימה. אסביר את דברי: אתם אנשים מן המניין שנוהגים להתעורר בוודאי בתשע או שמונה או שבע בבוקר. אפילו בוא נאמר שש. אז הנה, מחר כשתקומו בשש בעצם תהיה השעה חמש. אולם, אני? שממילא קמה בוקר בוקר בחמש? אני קמה מחר בשש! תנו לי לומר זאת שוב — בשש! אוי איך אהיה מאושרת. אלך לדרכי בראש מורם ובצעדים קלילים מנוקדים בריקודים קטנטנים ואחייך אל כל העולם. וגם אם העולם לא יחייך אלי בחזרה אני לא איעלב. אני יודעת מה זה לקום שעה אחת קודם. יש לי אמפטיה.
נ.ב. תודה לשירה שעברה לי על הכתוב.
יקירתי, תודה על הקרדיט, אבל תיקנתי אולי שלוש מילים. כמו שאומרים ה"חכמים" – לא נגענו! ליל מנוחה! 🙂
🙂 מקסים!
חחח…
כל היום אני חושב על זה שאני עובד מחר, ומפסיד שעת שינה. עכשיו יש לי סיבה לחייך מחר בבוקר, כשתחסר לי השעה.
זה באמת מה שנקרא "יום חופש".
מקסים ומשעשע.
מתוק מאד.
ותודה על המידע, אני מנותקת,
לא ידעתי שהלילה מזיזים קדימה.
פעם זה היה בסוף אפריל.
כתוב מקסים . מה זה העברית המדוייקת הזו חסר לי משהו 🙂 האמת שלא את באמת כותבת נהדר!
נכון, מירי ?
רק שאומי לא תתחיל לנקד, בתור הצעד הבא :))
נחמד ביותר.