הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
תמיד כילדה אהבתי את הסיפורים של אליהו הנביא. גם היום כשאני כבר ילדה גדולה אני אוהבת אותם. בסיפורים המקוריים היה הנביא תמיד איש זקן ומזוקן בלבן אשר הופיע לפתע פתאום בדיוק ברגע בו הכל נראה אבוד והצילו. אך בשנים האחרונות למדתי לזהות אותו בכל מיני צורות ופרצופים. בדרך כלל אלה אנשים זרים המגלים מעשי חסד קטנטנים אפילו אך כל כך זמינים ובעלי משמעות עבורך. אולם היום, למשל, הוא הופיע בתור השכנה שלי שירדה והדריכה אותי איך להיאבק עם אוטו שמסרב להתניע למרות כל הפצרותיי הנואשים וילדיי הדרוכים. מאוחר יותר הוא נהיה כבר האחיין שלי: נער-גבר גבוה ונעים הליכות שפיזר עלינו את טובת ליבו והשאיר מאחוריו תקווה.
אומי זה ממש חמוד לפתוח את דלת הלב לאליהו- תבורכי.
נחמד, גילוי אליהו שלך,
אני מספרת את סיפורי אליהו במסגרות חינוכיות, ותמיד הילדים שואלים איך יודעים שזה האיש. אולי הוא מלאך- למה דווקא אליהו? לוקח שנים להבין שלכל אחד יש אליהו משלו, שמשתנה מיום ליום, לובש ופושט צורות, שהוא לא קונקרטי אלא מרכיב אמוני-פנימי, והוא יכול להיות גם פועל הנקיון שעובר לידך ברחוב באורח תמים ביותר. עניין של בשלות מנטלית. ממני, אליהו הנוסף.
הי לבנה. אמרת יותר טוב ממני. תודה. אומי.
אומי מכירה את אליהו-ענבים? 🙂 שיבוש לשון נחמד מספורי לולה לילדים
אם טרם הכרת את הספרים אז כדאי לך לעלעל בהם בהזדמנות הראשונה שאת נודדת לחנות ספרים
אני לעומתך כל כך שקועה בלספר סיפור יציאת מצרים אלטרנטיבי לילדים שלי וגם לעצמי שאני שכחתי את הפאן המקסים הזה של המסורת.
אצלנו מה שהולך ביוםיום זה פיות שיניים….
מחכה לשמוע עוד. ותודה על ההמלצה.
אליהו, אליהו, זה מה שגם אני צריכה אני רואה אותו רק שהוא רחוק לי, אני מתקרבת והוא עסוק.
אסתפק בספורך, מחר יום חדש
להתראות טובה
זה עתה הרדמתי את נכדתי בשני שירי אליהו מקסימים. אני בטוחה שאתן מכירות ובכל זאת אזכיר: "על שפת ים כנרת" של פיכמן נקרא רישמית "אגדה" ואת "האילנות כל כך כבדים" של לאה גולדברג. נקרא רשמית "ערב אל מול גלעד" .גם הוא נכתב באזור הכנרת בקבוץ שער הגולן.
סבינה מסג