תשלים את החסר

קלקלתי לך את היום? אני? אולי. למרות שמאד מאד ניסיתי שלא. דווקא משום שאבא עוד לא חזר. התכוונתי שתקום למראה בלונים בבית. ריטואל קדוש בארץ הזאת. חוצמזה הוא לא יומולדת של מה בכך העשירי. אבל אבא תמיד מנפח את הבלונים. לי זה עושה בחילות. בכל מקרה גם שכחתי לקנות. כמו תמיד אני שוכחת להתכונן מראש. זה מדהים איך בנאדם מסוגל לחזור על אותן טעויות פעם אחר פעם. האמת? אני מניחה שיש אי אלו מתנפחים כאן בבית. אבל רק אבא יודע איפה הם אמורים להיות. מה שכן, מיד מצאתי את החולצה החדשה המפרסמת שמו של איזה שחקן כדור-רגל אהוב עליך במיוחד שאבא דאג לקנות לך כבר שבועות לפני שנסע. אני עצמי החבאתי אותה כי ידעתי שאחרת לא נדע איפה היא ביום הגדול. ונמצא אותה בעוד כמה עונות כשהשחקן האמור כבר עוסק בשיווק מוצרי קוסמטיקה לגברים. גם קיימתי את מה שהבטחתי אחרי בית הספר. בזה אתה חייב להודות. דווקא זאת נקודת זכות שלי הייתי אומרת. נפגשנו במסעדת הוופלים והגלידה – האחת שאתה בחרת בה בטוב ליבך כי רצית שגם אמא תאכל משהו. והיה שם כיף. השתוללת עם אחיך משהו. בטח הרבה יותר מהמשפחה האחרת שישבה לה שם ממול בנימוס. ובטח יותר ממה שאבא היה מרשה לכם. אחר-כך גם לקחתי אתכם לגן-השעשועים כפי שביקשתם-דרשתם למרות שאבא היה בטח לוקח אתכם הביתה ומכין לכם אמבטיות וארוחת ערב כמו שצריך. לי תמיד יותר קל להישאר בחוץ ולדחות את הקץ. כמובן אני גם משלמת על כך את המחיר בדרך כלל כמו הערב בגדול כשהגעתי הביתה עם ילדים רעבים-עייפים-אגואיסטיים-לא-מוכנים-לשתף-פעולה-למרות-כל-מה-שעשיתי-עבורכם. כן כן הפיצוץ הגיע כצפוי. וזה לא שהוא לא היה במקום. היה ועוד היה. אלא מה? אם אבא היה בבית הוא היה יכול להיות לכם מפלט. בדיוק כמו שאני לכם כשהוא מאבד את העשתונות. המסקנה המאד לא פוליטיקלי קורקטית: אם כבר הורים אנושיים-משתדלים-גם-אם-לא-תמיד-מצליחים-אך-תמיד-אוהבים-גם-כשכועסים-ולעולם-אל-תשכחו-זאת אז עדיף שניים על אחד. עד מאה ועשרים, חמוד. ושתדע גם אתה בבוא היום להשלים את החסר וגם להיות משולם באהבה.