החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן

  השאלון הספר הכי אהוב עלי: שירים של ז'אק פרוור הסרט הכי אהוב עלי: הטוב, הרע והמכוער מוזיקה מועדפת: קצבית מזל: בתולה מה מצחיק אותי: בדיחות מה משעמם אותי: בטלנות מה מכעיס אותי: שנאת-חינם על מה אוותר בקלות: כדורגל על מה לא אוותר בעולם: כתיבה אוכל מועדף: עממי משקה מועדף: קפה מקום אהוב עלי: האגם של ג'נבה בשוויץ חיה מועדפת: ...

     בשבועות האחרונים נעלמתי מן האופק. התבודדתי באי, אי-שם, בתוך אחד מחלומותיי לנוח מאט. השלווה, כן, זה מה שחיפשתי, את הרוגע הזה הנפשית והפיזית על מנת למלא את הבטרייה מחדש. נעלמתי כדי להתבדל מכל רעש אנושי שאוזניי לא הצליחו לסבול עוד. כל דיבור אפילו החלש ביותר נהפך להד שזעזע את המוח, טלטל את גופי אנה ואנה. כן, זו בהחלט ...

           בעקבות כמות התרופות שאני נוטלת יום-יום בשבעות האחרונים, אני נעשית יותר ויותר עייפה, לאה. בבוקר כאשר שעון המעורר מצלצל, המיטה שלי הופכת להיות שדה קרב, הרי מתנהל בה מאבק עיקש בין היקיצה לבין השינה, ואני באמצע חסרת-אונים. ברוב המקרים היקיצה מנצחת בקרב, אך לפעמים אין מה לעשות, השינה מחזירה אותי לתוך זרועותיו של החלומות טרם ...

           בעקבות הכאב הנוראי שתקף אותי בשבועות האחרונים, הטיפול התרופתי הכבד שרשמה  הרופאה, כדורים נוגדן-כאבים ונוגדן-דיכאון מתחילים איכשהו לתת את אותותיהם.        השלווה הזו, שאיבדה את דרכה איפשהו, מתחילה לחזור ולחלחל טיפין-טיפין בכל חלקי גופי, המצב רוח להתרומם, הדמעות להתייבש. הרוגע הזה הוא למעני תענוג אדיר, כמו חזרה למקורות. אך אם-זאת הוטל עלי להתמודד עם אפקט חדש ...

         מאז שהתחיל החורף הכבד, כמו כל שנה ושנה מאז אני מכירה את עצמי, העיוות כלי דם מתנפחת בצווחות כאב, וזאת בנוסף לכאב במרפק שיש לי. הדואב הינו למעני כמו הלם שמחליש את פונקצית הגוף והמוח, ואני, אינני יודעת עוד מה לעשות.        חזרתי זה עתה מרופא נגד כאבים, אישה טובת-לב, אדיבה ומוכשרת. ראיתי כיצד היא מיישרת ...

       בעקבות הפוסט של יעל ישראל על אנשים אקסצנטרים שמוכנים ל"הכול" על מנת להיכנס לתוך ספר הג"ינס, הנה לכם דוגמא חייה ויותר מציאותית ממנה – פשוט אין.      השעה הייתה שמונה וחצי בערב כשחזרתי מהמרכז הביתה במטרו. הייתי נורא עייפה. כשלתי על אחד המושבים המרופדים והלא-נוחים של הקרון, הסתכלתי מסביבי על האנשים העולים מבלי להביט בהם כלל, ...

         ה-1 לספטמבר 1981 הייתי אז בת שתיים עשרה, כשמוקדם בבוקר עלינו המשפחה שלי ואני למטוס מפריז לכיוון תל אביב. חשתי אושר ושמחה ממלאים את ליבי, השתוקקתי לשיר בקולי קולות את השיר היחיד שהכרתי בעברית: "הבאנו שלום עליכם", אבל שתקתי. במהלך חמש שעות הטיסה הפנמתי את הצהלה העילאית הזו, כי רציתי אותה רק לעצמי, לא לחלק אותה עם איש. ...

    עדכון על מצב הבריאות שלי        אני מרגישה זאת, על בשרי יום-יום, זה כבר יותר מחודש, שהיד שלי הולכת ונלחשת. זה התחיל מאז החורף הכבד שהקדים את בואו פה בפריז. מינוס שתיים ושלוש מעלות ביום כמו בלילה משפיע עלי רבות.          בנוסף לכאבים שמלווים אותי כל כך הרבה שנים, לאחרונה גיליתי משהו נוסף, לא נעים, ...

זאת הודעה שקיבלתי במחשב לפני כמה ימים, מצאתי לנכון לשתף את כולכם.   להעביר דחוף!!!        שימו לב היטב, בימים האחרונים נשלח מייל עם תמונה של חתול ג"ינג"י שמן מאוד שאוכל בשעה שצולם.לידו מופיע קישור כביכול לאתר בעלי-חיים, אך זהו קישור לווירוס קטלני שלא יותיר לכם ברירה אלא להחליף מחשב!!! בשום פנים ואופן אין להיכנס אליו!!!העבירו לכל רשימת התפוצה כדי ...

   הפוסט נכתב כצורך לחלוק עימכם את התחושה שלי לגבי הקור של פריז, אני שרגילה לחום של הארץ.     הבוקר קמתי קצת עקומה, מנוזלת, הגוף כואב והאוזן השמאלית סתומה. קר, קר נורא בחוץ אפס מעלות, מזג האוויר של שלג, אבל אינני רואה בחוץ ולו פתית אחד של כדור לבן וצחור על האדמה. חבל לפחות שאהיה חולה בשביל משהו יפה ונחמד. ...