בננות - בלוגים / / התעטפה נפשי עלי
החיים בצמד...
  • יעל בר שם

    ברוכים הבאים לתוך העולם הצנוע שלי נולדתי בשנת 1969 בעיר ליון בדרום צרפת קרוב-רחוק לרכס האלפים. בשנת1981 עלינו ארצה, הוריי, האחים שלי, אני והמלפורמציה הוסקולארית שלי. בין אישפוז לאישפוז בביתי החולים זכיתי להוציא תעודת בגרות, תעודת הנדסאית בנין, ואפילו לשרת את מלוא השנתיים בצבא. עבדתי כהנדסאית בנין בתוך הבוץ, הבטון והטיח במהלך עשר שנים עד שיום אחד נפרדנו בלחיצת יד חמה. הבעיה הרפואית שלי החריפה. סבלתי מכאבים קשים מנשוא.   זה כבר שלוש שנים שאני שוהה בפריז בתקווה למציאת פיתרון למחלה חשוך-מרפא שממנה אני סובלת מאז אני קטנה. הכתיבה היא כל חיי. בזכותה אני נושמת, מתקיימת וזאת מאז למדתי קרוא וכתוב. לפני חמש שנים הגשמתי חלום מתוק הוצאתי את הספר הראשון שלי ''''''''''''''''הקמיע'''''''''''''''' - שמספר בגוף שלישי על חלק לא קטן מחיי.  כיום אני ממשיכה לכתוב בקצב איטי יותר. בזכות ניסיון חיי אני מסייעת לאחרים כתרפיסטית, ומיכוון שקיבלתי חופשי-חודשי בכל בתי החולים של פריז אולי יום אחד אכתוב סיפור מעניין על כל הרופאים. נשואה טריה. מתגוררת בז'נבה בה נדבקתי בוירוס עופות המים ובשיט. את מרבית הזמן אני משוטטת בנמל לאכיל את הברבורים, הברווזים והשחפים. פעמים בחודש אני נוסעת לפריז לארבעה ימים כל פעם, לטפל בפצינטים שלי ולבדיקות רפואיות. מתגעגעת לארץ, למשפחתי, ולחבריי משכבר הימים. אך מכיוון שהחיים קצרים ועוברים מהר, אני לוקחת את כל מה שהם מעניקים לי בסבר פנים יפות ובאהבה.  yael rozen-bar shem

התעטפה נפשי עלי

 

   
   מאז שהתחיל החורף הכבד, כמו כל שנה ושנה מאז אני מכירה את עצמי, העיוות כלי דם מתנפחת בצווחות כאב, וזאת בנוסף לכאב במרפק שיש לי. הדואב הינו למעני כמו הלם שמחליש את פונקצית הגוף והמוח, ואני, אינני יודעת עוד מה לעשות.
   
   חזרתי זה עתה מרופא נגד כאבים, אישה טובת-לב, אדיבה ומוכשרת. ראיתי כיצד היא מיישרת לעברי את עיניה הגדולות שבתוכן טיילו שני אישונים בורקים עצבות, כאשר התייפחתי והתחננתי שכואב לי, כואב לי נורא. אך לאמתו של דבר, לא אליה פניתי אלא לבורא עולם, האב הרפואה, שירחם מעט על נשמתי לרפואת הגוף ורפואת הנפש.
   
   סיפרתי לה שאני עומדת ליפול לתוך זרועותיה של הדפרסיה, אך לדעתה אני כבר שקועה לתוך המרה השחורה. הרופאה הפעילה אז את כלי המחשבה כדי להושיט לי יד מקצועית, אותה היד העדינה שהניחה אחר-כך על מצחי על מנת להרגיע אותי, את רטט גופי. כל מחט שהכניסה לתוך האוזן היה למעני כמו סכין שחדר לתוך פצעים פתוחים ומאוד רגישים. נשכתי את שפתיי, ניסיתי איכשהו להתגבר על הכאב, אך לא הצלחתי ושוב בכיתי. הדמעות זלגו מעיני כטיפות מים גדולות של ממטרים כבדים. העצב, הפחד חוסר-האונים והאי-היכולת שלי להתעלות על הכאב קצת התבלבלו בראשי. ציפיתי בכיליון-עניים שהמחטים ירגיעו אותי מעט, אך לצערה הרב, הרופאה לא הצליחה לסיים את הטיפול עד הסוף.
   
   הוחלט להגדיל את כמות התרופתי לתקופה עד שהכאב ישכך מעט. היא הודיעה לי מראש שהעייפות בשל כמות הכדורים עלולה לתפוס שוב שליטה מלאה עלי. כבר לא איכפת לי לישון ולישון, רק שהכאב יירגע, ישכך. רק שהגוף והמוח יתאוששו, ויחזרו השלווה והרוגע למלוך עליהם.
 
אני רק מקווה שהפוסט הזה קריא ומובן לכולם.
 

יעל בר שם

הגבתי לכולם באופן אישי, אך הם קצת התבלבלו ולא לפי הסדר.

32 תגובות

  1. אוי יעל, זה קריא וזה כואב. הללוואי שתרגישי יותר טוב. תתחזקי. אומי.

  2. את תתגברי.
    מה היא נותנת לך נגד הכאב?
    הפוסט קריא ורהוט ומדבר היטב לקוראים , ללבם.

    • היי איציק תודה רבה.

      הכדורים שנתנה לי: שני סוגי כדורים נגד כאבים, טיפות נגד דפרסיה, כדורים להרגיע את העצבים, טיפות כדי לישון בלילה, וברזל – בכמויות רצחניות.

      האם זה עונה על השאלה לך?

      • בודאי שזה קריא- התכווצתי מכאב כשקראתי.
        את גיבורה ממש. אני מתפללת שיבואו ימים חייכניים יותר.

        • היי מיכל תודה רבה על העידוד.

          עצם שאני מצליחה לרוקן את ליבי על דף ניר, מרגיע אותי מעט. אך לא להעביר את הכאב לאחר חלילה.

      • מה יש בצרפת שעוזר מבחינת המחלה שלך שאין בארץ?

        • אין בארץ כסף לבזבז על מחלה ללא מרפא כמו שלי, שללא ספק עולה כסף רב.
          כל הבדיקות שעברתי בצרפת סירבו בארץ.
          רופא נגד כאבים מקופת חולים – סיברו לשלוח אותי למומחה יותר מבית החולים.
          תרופות שעולים כל חודש משהו כמו 700 ש"ח בארץ שילמתי, בצרפת אינני משלמת.

          בארץ לא טיפלו בי כמו בצרפת, שהמחלה שלי יותר מוכרת, כי יש עוד הרבה כאלה כמוני, אומנם לא מסובך כפי שיש לי.

          זה ההבדל איציק. נאלצתי לעזוב את ישראל בגלל הסבל הגדול שלי, ואיש לא היה איכפת.

  3. כוחות נפש וגוף! שולחת אלייך.

  4. יעל יקרה, תמשיכי לכתוב . זה הכי קריא שיֵש.
    חיבוק.

  5. נשמע קשה מאוד. מתחשק להציע שיטות ריפוי כמו דיקור ודמיון מודרך אבל בטח כבר ניסית הכל. אני מבטיח לשלוח לך מחר במדיטציית הבוקר אנרגיית רייקי. נראה לי שגלים מיטיבים כאלה יכולים להגיע עד פאריס. בינתיים רפואה שלמה מהמלאך רפאל.

    • תודה רבה מרדכי
      גלים אופטימים יכולים להגיע בכל מקום בוודאי ובוודאי שיוצרים אותם מהלב.

      אני מאוד מעריכה את הסיוע שלך.

  6. יעלי זה נפלא שאת מסוגלת להתכתב איתנו על הכאב, צר לי על כאבך, למה את צריכה לסבול לבד. אני איתך, חושבת עליך, מקוה ששינה תעזור… לפעמים הגוף מאזן את עצמו בדרך נס.
    אוהבת אותך על האומץ, והכנות שלך , שלך טובה.

    • יעל היקרה אני מאחלת לך שיוקל לך מכאבייך ויימצא מזור לתחלתך. המשיכי לשתף בכל מה שיעלה על הכתב
      בידידות
      מירי

      • יעל יקירה, מאחלת לך שיתמו כאביך, שולחת לך אנרגיות מרפאות נסי להרגיש איך הן יורדות אל תוכך מן הראש לאט לאט שלב שלב אל כל חלק בגוף . מחבקת
        אורה

        • תודה רבה אורה על הסיוע ועל התמיכה עם האנרגיות שאת שולחת לי.

          אני מאוד מעריכה מה שאת עושה בשבילי.
          מחבקת אותך בחזרה.

      • תודה רבה מירי.
        אני מתפללת לימים שאוכל לכתוב משהו אחר מאשר הכאב. תודה על העידוד ועל התמיכה.
        מחבקת אותך בחזרה.

    • טובה נשמה טובה, אני מודה לך על המילים היפות, העידוד, התמיכה וכל מה שאת מעניקה לי כדי להרגיש טוב יותר.
      חיבוק גדול ממני.

  7. רפואה שלמה יעל. אני אתפלל בשבילך.

    • תודה רבה יעל על התפילה ועל התמיכה.

      מאוד נחמד לקבל עידוד ואהבה מאנשים שידידות כנה ואמיתית נרקמה עם נושא משותף לכולם – הכתיבה והאומנות.

  8. יעל,
    זה עצוב לקרוא.

    כואב אפילו..

    יש לך משפחה שם? חברים ?
    מי שיעזור וינחם ?

    יש לך אפשרות לקבל קצת טיפולי מסאז" או משהו נעים ומנחם אחר ?

    חובה לאזן את הרע עם הטוב,
    מאחלת לך שיגיע טוב, בכמויות.

    • היי רונית

      תודה על העידוד והמילים היפות.
      יש לי חברים ומשפחה, כמו-כן שתי חברות טובות שדואגות לי. אחת מהן מצלצלת עלי בבוקר כדי לוודא שאני ערה או להעיר אותי.

      לגבי מסג" כן, הוחלט על פיזוטרפיה וזאת אחרי שהכאב יהיה פחות אש. כי בינתיים הוא אינו מסוגל לסבול שום מגע אנושי.

      תודה על האיחולים

  9. זה פוסט מקסים ועצוב. את כותבת רגישה . נסיכה של מיליים.
    אני איתך בכאבך.
    מתפללת עבורך שהטוב יגיע לפתחך בהקדם.
    והוא תמיד מגיע מכיוון לא צפוי.
    רפואה שלמה .

    • תודה אביטל מתוקה

      המילים שלך נוגעים לליבי ומרגשים אותי.

      אני מתפללת יומם-וליל, שכאשר השמש תעלה למרומים ליום חדש, תביא עימה את הסיוע לכאב.

  10. כמו רחוב ללא מוצא, כך אני מרגישה אותך.
    שנה? שנתיים? עשר? איך אפשר?
    חוסר אונים הוא מצב מתסכל. אני איתך.

    • לבנה תודה רבה

      יבוא יום, ויהיה טוב. אסור לאבד את התקווה. מה לעשות! תודה על העידוד והמילים היפות.

      לגבי השאלה שלך: על פי מה שחיפשתי, כל הסטודנטים לרופאה עוברים סטז" בבתי חולים. לא קיים בית חולים מיועד להם.
      כמו בארץ.

  11. יעל יקרה, כואב כל כך לקרוא את המילים שלך.
    אני מקווה שתרגישי טוב יותר בהקדם, ואני גם מקווה שהאהבה שכולנו שולחים לך מכאן עוזרת קצת.

    • היי אליענה

      תודה רבה על העידוד והמילים היפות נוגעות ללב.

      בע"ה הכול יהיה בסדר בזכות הברכה שלך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל בר שם