החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן
חצי שעה אחרי שבעלי יצא לעבודה, שמעתי אותו חוזר בחזרה. בזרועותיו נשא משהו שחור, מגולגל בתוך תוכו ככדור, זז, רועד מבהלה, נושם וחי. אצבע העבה של בעלי ליטפה את הגרגרת של היצור השחור כדי להרגיעו.
מרחוק חשבתי שזה חתלתול פצוע, שבעלי אסף איפשהו ברחוב. הרי שבעלי, הוא לבדו, ממסד הסעד לחיות. אבל מקרוב יותר נראה היה חתלתול שונה ומשונה כזה. במקום שיער ראיתי נוצות, בפרצוף הבחנתי משהו ארוך וקשיח. התקרבתי עוד יותר. חשבתי שאינני רואה טוב. סירבתי להאמין למראה עיני. בעלי הביא הביתה נץ שחור, שנוצות הזנב שבורות ולא מאפשרות לו לעוף גובה. הציפור המסכן, שחשש כנראה למצוא את עצמו בתוך סיר של מים רותחים, שלשל. במקור שלו אחז בחוזקה את האצבע של בעלי, וטוב היה האצבע שלו ולא שלי. הסברתי לציפור שהוא אינו כשר למאכל, אך לא הצליח המסכן להירגע והמשיך לשלש במטבח.
החלטנו להשאיר את הנץ במטבח. פיזרנו עיתונים על הרצפה, במקום בו הנחנו צלחת קטנה עם מים ואחרת עם אגוזים, אבל הציפור מצא לו קן מוגן מעלה, מעל התנור. מקום אידיאלי, שממנו מסוגל היה לראות את כל אשר התרחש מסביבו. עיניו השחורות והחכמות התרוצצו בכל עבר, ימינה, שמאלה ולפעמים למעלה כמו חיפש לו דרך מפלט החוצה, אל החופש, אך אל המוות הבטוח שלו.
כל הכניסות שלי למטבח התלוו באי-שקט, מחשש שמן-הסתם הנץ יעוט עלי. כבר בניתי במחשבתי סרט אימים של איצקוק, אך הנץ נותר במקומו מבלי לנוע. כל צעד משלי לכיוונו, הציפור נרתע. מאוחר יותר הביקורים שלי נהיו למשחק. לפני כל כניסה הייתי מידפקת בעדינות בדלת, ואז נכנסת באיטיות. מצחיק היה לראות את ראשו של הנץ משתרבב ממקום מוצאו אל מקום הרעש.
עם הרבה זמן וסבלנות, כך אומרים, אפשר בהחלט לאמץ נץ. ציפור-בר שופע חכמה, שמשתמש בתנועה של המכוניות כדי שאילו יפצחו את האגוזים הקשים. יש להם יכולת ההקשבה מדהימה. לאמץ נץ היה תמיד חלומו של בעלי מאז שחר ילדותו. לא שאני מתלהבת מן הרעיון, אבל מתנחמת מן העובדה שהנץ אינו ציפור מפונק כלל, אוכל-כול, שאריות אפילו עצמות של עוף. ממש פח זבל.
התלבטנו רבות לגבי השם של הדייר החדש שלנו. האם הוא נקבה או זכר, זקן או צעיר, לא היה לנו שמץ של מושג. כל הידוע לנו בוודאות הוא שיש לו צווחה איומה, כזו שמהדהדת למרחקים, ושצבעו השחור מתערה היטב עם הלילה. חשבנו על שחורם, שחורית, אורז (כבר מתוך ייאוש-צחוק), אפילו עלה במחשבה לקרוא לו פח או אפילו פחית. בסוף הסכמנו על השם 'פחם', הרי שלמענו זהו הוגן יותר.
למחרת בבוקר אצנו לקנות לפחם כלוב, ואני לקרצף-לקרצף את המטבח. אך נראה הכלוב צפוף מידי לציפור כל כך גדול, אז הוחלט שנבנה לו בית אחר מרווח יותר להשתקם ברוגע.
ומה יהיה אחר-כך? הזמן יקבע את המשך הסיפור.
יעל רוזן-בר שם
יעל, מניין לכם שזהו נץ ?
בכל מקרה תאורי מנהגי האכילה, החוכמה להפיל אגוזים על הכביש ולחכות שיפוצחו בגלגלי מכוניות ואפילו הצבע מתאימים גם לעורב שחור שנפוץ בשטחים עירוניים
היי אהוד.
אנחנו יודעים שזהו נץ בגלל שבז'נבה אין עורבים כבר כמה שנים.
אולם העיר הביאה עורבים בעיר, אך בינתיים הציפור שמור ומוגן, ולא משוחרר בטבע.
תודה רבה על תגובתך.
לאהוד,
על פי הספר שאני מחזיקה, אין ספק שהציפור הוא נץ. המקור של העורב לבן לעומת מקורו של הנץ שהוא כולו שחור. וזה בנוסף להערה הקודמת שלי.
חשבתי שתרצה לדעת.
וואוו. אולי השם השני שלו יכול להיות שלג?
אה, אה, אה. שלג, זה גם אפשרי כשם שני. האמת לא חשבנו על זה.
תודה אומי על ההצעה
לב גדול יש לבעלך ולך בהצלחה עם הנץ!!
חני, מסרתי לבעלי והוא חייך מאושר. ולגבי תודה על העידוד.
תודה חני על התגובה
יעל, תבורכו על מתן החמלה.
(ספרי בהמשך מה קורה איתו…)
היי תמי, תודה רבה.
בחפץ לב אמשיך לספר. ואני סבורה שעם פחם יולדו עוד הרבה סיפורים.
יעל, בעלך נשמע אדם מעניין ביותר: דייג ומגדל נץ?
היי סבינה, בעלי הוא עצמו סיפור שלם עם 50 שנות ותק מאחוריו.
(במקום דייג, מלח – משתשתתף בתחרויות סירות מפשרים.)
הוא סיפר לי שפעם הביא הביתה שחף פצוע. אימא שלו ז"ל (אישה טובת-לב) השתגעה ממנו. השחף נשאר תקופת ההחלמה, אחר-כך אימא שלו הכניסה לו סטייק למקור והוציאה אותו החוצה.
פעם הביא חתול מטורף על כל הראש, עד שבעלי התחיל לחרוד על חיו בלילה. בסוף נאלץ להביא אותו לארגון לחיות במצוקה.
תודה רבה, סבינה.
אוי, איזה חמוד! החלום שלי זה לגדל עורב. אבל גם נץ נשמע טוב: לאמץ נץ. מצווה.
מה עם כמה חתולים? איך אין לכם? ואיזה כלב חמוד? אלה, בעלי החיים, יש להם נשמה יתרה. בעיני הם התרופה שאלוהים נתן לנו. החתולים שלי ריפאו אותי המון פעמים.
היי ישראל, מדהים אותי כמות האנשים שאוהבים נצים/עורבים והחלום שלהם לאמץ אותם.
דרך הגב, נודע לנו פתאום שהרבה אנשים כאן בשוויץ אימצו נץ לחיקם.
לגבי חתולים וכלבים, פרה-פרה. נראה מה בעלי יביא הביתה בפעם הבאה.
תודה רבה יעל על העידוד שלך.
מדהים. מה שהטבע.
יש תמונות?
תודה רבה שי,
כן הטבע מדהים, יפה, מושלם. רק חבל שאנחנו בני אדם הורסים אותו.
לגבי תמונות, בחפץ לב. (אני רק צריכה לדעת כיצד עושים זאת).
מרתק ומעורר ציפייה להמשך
קראתי עוד מזמן, וחיכיתי להמשך. יבוא?
ואני גם חושבת עלייך עוד מהפוסטים הקודמים ומקווה כל כך שאת מרגישה יותר טוב.
לעודד ולאיריס תודה רבה על התמיכה
לאחרונה היו לי בעיות עם המחשב שלי, ולא היה מי שיסייע לי פה בחו"ל בגלל העיברית. וזה בנוסף למיני בדיקות למיניהם שגוזל ממני זמו רב.