בננות - בלוגים / / נעלמתי מן האופק
החיים בצמד...
  • יעל בר שם

    ברוכים הבאים לתוך העולם הצנוע שלי נולדתי בשנת 1969 בעיר ליון בדרום צרפת קרוב-רחוק לרכס האלפים. בשנת1981 עלינו ארצה, הוריי, האחים שלי, אני והמלפורמציה הוסקולארית שלי. בין אישפוז לאישפוז בביתי החולים זכיתי להוציא תעודת בגרות, תעודת הנדסאית בנין, ואפילו לשרת את מלוא השנתיים בצבא. עבדתי כהנדסאית בנין בתוך הבוץ, הבטון והטיח במהלך עשר שנים עד שיום אחד נפרדנו בלחיצת יד חמה. הבעיה הרפואית שלי החריפה. סבלתי מכאבים קשים מנשוא.   זה כבר שלוש שנים שאני שוהה בפריז בתקווה למציאת פיתרון למחלה חשוך-מרפא שממנה אני סובלת מאז אני קטנה. הכתיבה היא כל חיי. בזכותה אני נושמת, מתקיימת וזאת מאז למדתי קרוא וכתוב. לפני חמש שנים הגשמתי חלום מתוק הוצאתי את הספר הראשון שלי ''''''''''''''''הקמיע'''''''''''''''' - שמספר בגוף שלישי על חלק לא קטן מחיי.  כיום אני ממשיכה לכתוב בקצב איטי יותר. בזכות ניסיון חיי אני מסייעת לאחרים כתרפיסטית, ומיכוון שקיבלתי חופשי-חודשי בכל בתי החולים של פריז אולי יום אחד אכתוב סיפור מעניין על כל הרופאים. נשואה טריה. מתגוררת בז'נבה בה נדבקתי בוירוס עופות המים ובשיט. את מרבית הזמן אני משוטטת בנמל לאכיל את הברבורים, הברווזים והשחפים. פעמים בחודש אני נוסעת לפריז לארבעה ימים כל פעם, לטפל בפצינטים שלי ולבדיקות רפואיות. מתגעגעת לארץ, למשפחתי, ולחבריי משכבר הימים. אך מכיוון שהחיים קצרים ועוברים מהר, אני לוקחת את כל מה שהם מעניקים לי בסבר פנים יפות ובאהבה.  yael rozen-bar shem

נעלמתי מן האופק

 
   בשבועות האחרונים נעלמתי מן האופק. התבודדתי באי, אי-שם, בתוך אחד מחלומותיי לנוח מאט. השלווה, כן, זה מה שחיפשתי, את הרוגע הזה הנפשית והפיזית על מנת למלא את הבטרייה מחדש. נעלמתי כדי להתבדל מכל רעש אנושי שאוזניי לא הצליחו לסבול עוד. כל דיבור אפילו החלש ביותר נהפך להד שזעזע את המוח, טלטל את גופי אנה ואנה. כן, זו בהחלט הסיבה שלא הייתי כאן כל כך הרבה זמן, שלא הגבתי כמעט לאף מאחד, שלא יצאתי מארבעת הקירות של מגוריי.

   בשבועות האחרונים העולם הסתובב בלעדיי. לא חשתי ולו טיפת אשמה מניתוק זה, כי אני מתארת לעצמי שזה מה שקורה כשנוטלים כמות כל כך גדולה של כדורי הרגעה. להיות קשור במיטה מהבוקר וגם בלילה מבלי לשמוע את שירת הציפורים, מבלי לראות את הטבע, כי החלום שלי הוא החיים שלי ובינתיים יש בו רק את הכאבים והעייפות הכללית.

   חזרתי מאצל האופק הרחוק, מאי שם, מאי בודד לזמן מה עד שאחזור לשם והפעם לנסות לחלום על ההחלמה.
 

בשבועות האחרונים הרגשתי לא טוב והייתי מאוד עסוקה בבדיקות וביקורי רופאים. 
אני מבקשת את סליחתכם על הניתוק הזמני שהיה ושיהיה.
 

יעל בר שם

13 תגובות

  1. סולחים, מה זאת אומרת. ברור. והחלמה, רק החלמה מהירה!

    • האמת היא שחשבתי עליך לא מעט, ותהיתי מה קורה לך, ברוכה השבה, והעיקר שתבריאי, ולא לפחד כלל,

  2. בלעדייך אין בננות, אז אין לך ברירה
    אלא להיות בריאה.

  3. יעל, מצטער לשמוע. טוב שחזרת ואני מקווה שעכשיו את בדרך למעלה.

  4. תרגישי בנוח עם עצמך, ותשמיעי קול מפעם לפעם.

  5. יעל יקרה, אני מקווה שעכשיו קצת יותר טוב. התגעגעתי וטוב לראות אותך כאן עם המילים היפות שלך והכנות המופלאה המיוחדת שלך.

  6. באמת דאגתי לך, היית מאד חסרה. גם אני נפלתי למשכב קל יחסית אליך וממקום משכבי ממש חשבתי עליך ועל מה שאת עוברת.
    המון בריאות.

    • תודה רבה לכולכם/כן עד שאחזור לגמרי לעצמי אני מאוד אשתדל להיות נוכחת מידי פעם בבלוג.

      תודה על התמיכה שלכם/כן, המילים היפות המועודדות ותודה יותר מכל על הידידות המופלאה שלכם/כן.

  7. אין על מה לבקש סליחה. מאחלת לך שקט ושלווה ובריאות.

  8. יעל יקרה, טוב לשמוע אותך. בדיוק עניתי לך בפוסט שלי. יעלי, את יכולה להעלם ולחזור בלי שום בעיה — אל תרגישי שבכלל "מודדים" אותך פה. תענוג כשאת באה, ואין בעיה כשאת לא. זה צריך להיות מקום שמוסיף לחיים, לא תובע ומעיק. מחבקת.

    • יעל המילים שלך כל כך מתוקות כדבש.

      חבל לי להחמיץ כל כך הרבה פוסטים יפים שכותבים האומנים של הבלוג.
      תודה על הכול
      חיבוק גדול ממני בחזרה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל בר שם