בננות - בלוגים / / השריר משווע לעזרה
החיים בצמד...
  • יעל בר שם

    ברוכים הבאים לתוך העולם הצנוע שלי נולדתי בשנת 1969 בעיר ליון בדרום צרפת קרוב-רחוק לרכס האלפים. בשנת1981 עלינו ארצה, הוריי, האחים שלי, אני והמלפורמציה הוסקולארית שלי. בין אישפוז לאישפוז בביתי החולים זכיתי להוציא תעודת בגרות, תעודת הנדסאית בנין, ואפילו לשרת את מלוא השנתיים בצבא. עבדתי כהנדסאית בנין בתוך הבוץ, הבטון והטיח במהלך עשר שנים עד שיום אחד נפרדנו בלחיצת יד חמה. הבעיה הרפואית שלי החריפה. סבלתי מכאבים קשים מנשוא.   זה כבר שלוש שנים שאני שוהה בפריז בתקווה למציאת פיתרון למחלה חשוך-מרפא שממנה אני סובלת מאז אני קטנה. הכתיבה היא כל חיי. בזכותה אני נושמת, מתקיימת וזאת מאז למדתי קרוא וכתוב. לפני חמש שנים הגשמתי חלום מתוק הוצאתי את הספר הראשון שלי ''''''''''''''''הקמיע'''''''''''''''' - שמספר בגוף שלישי על חלק לא קטן מחיי.  כיום אני ממשיכה לכתוב בקצב איטי יותר. בזכות ניסיון חיי אני מסייעת לאחרים כתרפיסטית, ומיכוון שקיבלתי חופשי-חודשי בכל בתי החולים של פריז אולי יום אחד אכתוב סיפור מעניין על כל הרופאים. נשואה טריה. מתגוררת בז'נבה בה נדבקתי בוירוס עופות המים ובשיט. את מרבית הזמן אני משוטטת בנמל לאכיל את הברבורים, הברווזים והשחפים. פעמים בחודש אני נוסעת לפריז לארבעה ימים כל פעם, לטפל בפצינטים שלי ולבדיקות רפואיות. מתגעגעת לארץ, למשפחתי, ולחבריי משכבר הימים. אך מכיוון שהחיים קצרים ועוברים מהר, אני לוקחת את כל מה שהם מעניקים לי בסבר פנים יפות ובאהבה.  yael rozen-bar shem

השריר משווע לעזרה

 

 

עדכון על מצב הבריאות שלי
   
   אני מרגישה זאת, על בשרי יום-יום, זה כבר יותר מחודש, שהיד שלי הולכת ונלחשת. זה התחיל מאז החורף הכבד שהקדים את בואו פה בפריז. מינוס שתיים ושלוש מעלות ביום כמו בלילה משפיע עלי רבות.  
   
   בנוסף לכאבים שמלווים אותי כל כך הרבה שנים, לאחרונה גיליתי משהו נוסף, לא נעים, ובכל זאת הוא כאן. השריר של היד הולך ונהיה רפוי יותר, מגלה סימני לאות. הלא הוא בא לבשר שהוא מוותר, מוריד את ידיו באומר שאיננו מסוגל לתפקד יותר, שפקודות המוח מהירים מידי למענו ובחולשתו מגלה סימני כניעה.  
   
   השריר הזה שבעזרתו אני מרימה את כוס הקפה שלי, שבעזרתו אני כותבת, חייה, הכול אני עושה איתו עומד לו בצד ומביע את מחאתו. אני שומעת את צווחותיו מהדהדים בתוכי, את תחנוניו, את סבלו הגדול. הוא משווע לעזרה. זעקותיו פורצים החוצה אל האוזן ומה אני יכולה לעשות חוץ מלשבת על הספה בניסיון להרגיע אותו, לחבק אותו כדי להעניק לו את החום ואהבה. אבל כל אילו כבר אינם מספיקים אותו. פעם מצא בחיבוק הזה את הנחמה כדי להירגע, עכשיו כבר לא. הלא מן-הסתם ירדה אצלי ערך האהבה.
   
   טוב שיש על מי להפיל את האשמה, הרי שהמזג האוויר תמיד בראש ובראשונה ברשימה השחורה. חורף, קיץ, לחות, חום וקור, כך אני מנסה לנחם את עצמי, את השריר, את נשמתי ואת סבלי הגדול.  

   מה יהיה הלאה, אלוקים גדול. אני משננת לעצמי שזהו עניין של תקופה ואחר-כך הכל יחזור לתפקד כמו שהיה קודם.

 

יעל בר שם

 

 

21 תגובות

  1. אז אולי תחזרי לארץ החמה.
    את נוגעת ללב ולנשמה.

    • איציק זה מה שחשבתי לחזור לארץ. אבל יש בה לחות גבוה מידי, שגם היא לא נעימה לי.
      חשבתי לחיות על כוכב מרס, אולי שם המזווג האוויר טוב יותר מכדור הארץ.
      תודה רבה על המילים היפות.

  2. אולי הקור באמת מחמיר לך את הכאב? גם לי צצו כל מיני כאבים משונים לאחרונה ואני סובלת מהקור וגרה באיזור המרכז , תארי לך.
    כתוב יפה .לדעתי את יכולה ( אם את מסוגלת) למרות הכאב הנפשי לכתוב ממש סיפור קצר על יחסיך עם היד הפגועה. את כותבת את עצמך בצורה מרתקת .

    • תודה רבה אביטל ומאחלת לך לא לסבול הרבה בגלל הקור.
      בקשר לסיפור הקצר בנוגע ליחסים שלי עם היד, מתחיל להתבשל במוחי.

  3. יעל יקרה, גם אני כמו איציק חשבתי ישר שאולי כדאי לך לחזור לארץ שבה יש מזג אויר חם, ואם הלחות גם מהווה בעיה, הלא יש אזורים יבשים יותר, ואפילו יבשים מאד.
    אבל בכל מקרה אין לי ספק שאת יודעת הכי טוב מה טוב בשבילך ואני פשוט מאחלת לך שתרגישי טוב יותר, ולשריר הסורר אני אומרת: תתחזק!

    • תודה רבה אליענה על החיזוק נוגע ללב.
      בע"ה אחרי שאסיים את כל הבלגן שלי כאן עם הבתי חולים ובדיקות – סביר להניח שאחזור לארץ ואבחר לחיות באזור יבש.

  4. אלוהים באמת גדול, ואני מאמינה שיביא לך רפואה שלמה.

    ולגבי הקור, אפילו אנשים "בריאים" משמיעים על מיני קרכצענים עם בוא החורף. רק הקור בא, פה כואב ושם כואב. כאילו אנחנו בנויים מסוכר.

    • תודה רבה יעלי

      נראה שהקור הוא נקודת התורפה של האדם. מתגלים הכאבים האמיתיים בבואו.

      אבל טוב שיש על מי להפיל את כל אשמת הכאבים….

  5. קריאות המצוקה שלך נשמעות היטב. איפה מרפאות הכאב? מה תרומתן לנושא? אין טיפול כימי,טבעי או נפשי לשריר בוכה?

    • מיכל ברגמן

      בריאות טובה במהרה יעל. אנחנו מחכים לך כאן.

    • לבנה היקרה

      מרפאת כאב עושה את מיטבה כדי לסייע לי. אני נוטלת כדורים ומטופלת במחטים סינים. ישנו כמובן פיתרון יעיל לעלות את כמות הכדורים או ליטול כדורים חזקים יותר, אבל מה היו חיי…. הכדורים גם ככה מרדימים, אני מרחפת טבעית.

      לפעמים יש בי צורך להביע את הכאב כדי להכיר אותו במילים ולהתמודד עם המצב שלי.

      תודה על תשומת לבך, תמיכתך והשאלות הנוגעות ללב.

  6. תודה רבה מיכלי על המילים היפות.

    אני מחכה בכליון עיניים לחזור לארץ. מתי זה יהיה….? כשיבוא הרגע הנכון.

    • יעל, ראשית מאחלת לך בריאות טובה, את יודעת אפשר להוציא מזה סיפור בהמשכים, את כותבת ניפלא

      • אורה

        קודם תודה רבה על המחמאה בנוגע לכתיבה. זה מאוד מעודד.

        בקשר לסיפור בהמשכים, כל פעם אני מעדכן את קוראי הבלוג במצב בריאותי, בהתפתחויות ואף כיצד אני מתמודד וחייה את המחלה.

        תודה על תגובתך נוגעת ללב.

  7. יעל, הרבה בריאות! תהיי חזקה…

  8. מירי

    דברייך הם שיר ערס, נעימים, חמים ונוגעים ללב. תודה רבה וחיבוק גדול ממני בחזרה.

  9. היי יעל
    זה מקסים איך שאת קוראת לבעיה "השריר"
    ניראה שאת יכולה לכתוב ספר על זה ולעזור לעוד אנשים ביקום, לחשוב על "השריר" ולא על מסכנות טוטאלית וכו.
    את מרגשת אותי בכתיבה שלך.
    להתראות טובה

    • תודה רבה טובה
      דברייך מרגשים אותי לא פחות.

      • ג'ניפר אסוייד

        אני רק יכולה לאחל לך רפואה שלימה במהרה ולבקש מהקב"ה שיסיר את הכאב הזה במהרה ובמקום זה יכניס לחייך אהבה נחמה שמחה נחת מזל רפואה ורוגע נפשי.אמן

        חושבת עלייך תמיד:))

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל בר שם