בננות - בלוגים / / חן חורפי
החיים בצמד...
  • יעל בר שם

    ברוכים הבאים לתוך העולם הצנוע שלי נולדתי בשנת 1969 בעיר ליון בדרום צרפת קרוב-רחוק לרכס האלפים. בשנת1981 עלינו ארצה, הוריי, האחים שלי, אני והמלפורמציה הוסקולארית שלי. בין אישפוז לאישפוז בביתי החולים זכיתי להוציא תעודת בגרות, תעודת הנדסאית בנין, ואפילו לשרת את מלוא השנתיים בצבא. עבדתי כהנדסאית בנין בתוך הבוץ, הבטון והטיח במהלך עשר שנים עד שיום אחד נפרדנו בלחיצת יד חמה. הבעיה הרפואית שלי החריפה. סבלתי מכאבים קשים מנשוא.   זה כבר שלוש שנים שאני שוהה בפריז בתקווה למציאת פיתרון למחלה חשוך-מרפא שממנה אני סובלת מאז אני קטנה. הכתיבה היא כל חיי. בזכותה אני נושמת, מתקיימת וזאת מאז למדתי קרוא וכתוב. לפני חמש שנים הגשמתי חלום מתוק הוצאתי את הספר הראשון שלי ''''''''''''''''הקמיע'''''''''''''''' - שמספר בגוף שלישי על חלק לא קטן מחיי.  כיום אני ממשיכה לכתוב בקצב איטי יותר. בזכות ניסיון חיי אני מסייעת לאחרים כתרפיסטית, ומיכוון שקיבלתי חופשי-חודשי בכל בתי החולים של פריז אולי יום אחד אכתוב סיפור מעניין על כל הרופאים. נשואה טריה. מתגוררת בז'נבה בה נדבקתי בוירוס עופות המים ובשיט. את מרבית הזמן אני משוטטת בנמל לאכיל את הברבורים, הברווזים והשחפים. פעמים בחודש אני נוסעת לפריז לארבעה ימים כל פעם, לטפל בפצינטים שלי ולבדיקות רפואיות. מתגעגעת לארץ, למשפחתי, ולחבריי משכבר הימים. אך מכיוון שהחיים קצרים ועוברים מהר, אני לוקחת את כל מה שהם מעניקים לי בסבר פנים יפות ובאהבה.  yael rozen-bar shem

חן חורפי

 

 הפוסט נכתב כצורך לחלוק עימכם את התחושה שלי לגבי הקור של פריז, אני שרגילה לחום של הארץ.

   
הבוקר קמתי קצת עקומה, מנוזלת, הגוף כואב והאוזן השמאלית סתומה. קר, קר נורא בחוץ אפס מעלות, מזג האוויר של שלג, אבל אינני רואה בחוץ ולו פתית אחד של כדור לבן וצחור על האדמה. חבל לפחות שאהיה חולה בשביל משהו יפה ונחמד.

   אני מתלבטת ביני-לביני אם לצאת החוצה היום, אבל קר, קר נורא. אתמול, לבושה במעיל של הרים, סוודר צמר עבה בעל צווארון מתגלגל, כפפות וצעיף מתנשם מסביבי, מגפי-עור שעולות עד הברכיים, חשתי בתוך כל המלבושים כמו כדור פורח, שעומד להמריא ברוח-זלעפות שנשבו בחוץ. ולמרות זאת, הקור חדר לו עד העצמות כמו לא הייתי לבושה כלל.

   השמים מכוסים בשכבה של עננה אפרפרה כל כך נמוכים, שנדמה שאפשר לגעת בהם כמטחווי זרועה. מחלון ביתי משתרעת גינה המפוארת של בית-הכמורה, העצים ערומי עוולה. קר לי בשבילם. מידי פעם שומעים ציוץ אחד או שניים של ציפורים, אני תוהה היכן הם מסתתרים בכל עונת החורף. הנוף המונוטוני מעצב ומשמח כאחד, כי למרות היותו חסר כל, יש בו את החן המיוחד שלו. חן חורפי.
 
יעל בר שם 

 

 

16 תגובות

  1. יעל שלום, שלחת משב רוח מצמרר ומתואר היטב. אישית, אני אוהבת חורף, אבל לא כזה. אומרים שהחורף הישראלי הרטוב מציק יותר מחורף אירופאי יבש עם שלג. אולי.

    • תודה רבה לבנה.
      אוי, עם הגשם שיורד פה בכמויות אדירות, אוויר לא צח ויבש כמו בהרים אלא לח מאוד.

  2. אכן יש אווירה בחורף האירופי שנעדר מכאן. תיאור יפה. כאילו חתמת קבע שם?

    • איציק אני מקווה שלא אחתום קבע פה ולחזור לארץ מתישהו. עדיף הקור בארץ מאשר פה.
      תודה רבה על התגובה.

  3. אוי, איך אני מזדהה … שבת שלום וחם. אומי.

    • תודה אומי היקרה. שבת שלום גם לכם.

      • יעל ,
        גם כאן יום חורף מאוד סגרירי,רוחות וגשמים החלו לרדת כאן, הטמפרטורות החלו לנחות, החלפנו העלינו מעילים מעל לכתפינו.
        הקור הצרפתי הוא קור שחודר לעצמות, אני מעדיפה כאן בארצי, וקצת באביב בצרפת..הלוואי…
        שיהיה לך חמים בבית ליד התנור וגם שבת שלום
        שושנה ויג

        • שושנה
          אין ספק שאף אני מעדיפה את החורף בארץ. זה כבר החורף השלשי שלי בצרפת ולא התרגלתי. אם בכלל פעם אתרגל.
          תודה על התגובה שלך ומאחלת לך שבת שלום ומבורך.

  4. אוף כמה שזה נשמע רומנטי. ביתן הקרח של דוקטור זיוואגו.

  5. שמחה לשמוע מימך, הייתי פעם בעונה זאת של השנה בפריז, לא ידעתי מה לעשות עם הקור… אך אהבתי את הנוף..
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל בר שם