אוּלַי דַּוְקָא הַפַּעַם אַצְלִיחַ,
אֲנִי הַמְסֻחְרֶרֶת,
לִנְעֹל וְלֶאֱטֹם אֶת
נְקָבַי
הַצִבּוּרִיִים וְהַפְּרָטִיִּים
בְּפָנַי רוּחוֹת מַאֲבָק
וּבְפָנַי חֲדִירוֹת
קְרִירוֹת.
אוּלַי דַּוְקָא הַפַּעַם אֵשְׁתַּדֵּל,
אֲנִי הַמִתְאַכֵּלֵת,
לְהִתְנַתֵּק מִכַּוָּנוֹת
טוֹבוֹת
הַמְּשַׁעְבְּדוֹת לְזָוִיוֹת
מְקֻבָּלוֹת
וְהָאֲוִיר שֶׁבִּנְקָבַי יָחוּג
מִסְּבִיבִי בִּלְבַד.
אוּלַי דַּוְקָא הַפַּעַם אֲחַסֵּל,
אֲנִי הַמְטֻלְטֶלֶת,
אֶת צַד הַחוֹבָה
בַּמַאֲזָן
לְטוֹבַת נֵיטְרָלִיוּת
וְתִשְׁתַּוֵּינַה כַּפּוֹת
הַמֹּאזְנַיִם
בֶּחָלָל הָרֵיק
וּנְקָבַי שֶׁלִּי
יִסְגְּרוּ לְטוֹבָה
עַלַי.