בְּעִיר הֻלַּדְתָּהּ
דָּרְסוּ אוֹתָהּ חַיֶּיהָ,
אֶת אִמָּא.
בְּעִיר הֻלַּדְתָּהּ זוֹ
שַׁלְוָה מְבוֹדֶדֶת אוֹתִי לִרְוָחָה
וַאֲנִי מֵבִין לָמָּה.
הָפַכְתִּי יוֹצְרוֹת
בְּמַסְלוּל מִכְשׁוֹלֵי הַשְּׁפִיּוּת:
שֶׁקֶט מַחֲלִיף דִּכּוּי,
הֲנָאָה בִּמְקוֹם דִּשְׁדּוּש.
בְּעִיר הֻלַּדְתָּהּ,
זוֹ שֶׁפַּעַם חִפַּשְׂתִּי בָּהּ
אֶת רֵיחוֹת הָרֹעַ,
יוֹשֶׁבֶת לְצִדִּי הַיּוֹם
עַל שְׂפַת הָאֲגַם
אִמָּא.
וְשֶׁמֶשׁ חֲסְרַת טְעָנוֹת.
אני חושבת שזה שיר מצוין!!
תודה רבה, חני!
נוגע.
חנוך, כל השיר כואב במשפט הזה:
"בְּעִיר הֻלַּדְתָּהּ
דָּרְסוּ אוֹתָהּ חַיֶּיהָ,
אֶת אִמָּא."