רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
היא גוברת עלי מכל כיוון.
אוטמת את הסדקים הדקים ביותר שבסכר,
טומנת רשת מתוחכמת ולוכדת את כל ניסיונות הבריחה.
היא סוגרת עלי ואני נכנע,
מתרץ תירוצי היגיון עקומים להפליא.
את מרחב ראייתי היא מצרה,
מגבילה טווחי עד קרוב לעיוורון.
קרוב אליה כל כך ושואף להתרחק,
בלעדיה – נודד, איתה – בודד.
עִבְרִית – בונה, גם הורסת.
וואו חנוך, אתה צודק, בגללה אני כאן ולא בקינגסטאון…
אז זה טוב או לא, תמי?
זה חבל…חבל לי שאני איתה..יכולתי להיות כבר במקום אחר – חופשיה..
נהניתי. כולנו שבויים בשפה. היפהפיה.
תודה, רות.
אהבתי.
תודה רבה.