בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן

.  על צהרי ביתי        אני ילדה כֵּהַת עיניים וְכֵהַת עור. משהו בין בת לליטאים כהים לבין בת לאינדיאנים גֵאִים.   אני קְטַנַת קומה. אני חלוֹמותַי עָבְרוּ אֶת גובהִי מִזְמַן, לְפַצוֹתֵנִי על יַלְדוּתי העשירה מִדַי.   אני מזקינה בקֶצֶב שָקוּף וּמכסיף. משהו בין רסיסֵי הלילה התמימים לבין השֶמֶש המלבינה על צָהֳרֵי בֵּיתִי.    — רבקה ירון ©  — הטקסט לעיל ...

.     גָּלֶרְיוֹת     האוטובוסים מסיעים הלוך-ו-שוב גָּלֶרְיוֹת פָּנים מוּכָּרים מאוד חולפים, לפעמים מַבָּטָם עלַי, יש ומַבָּטִי בָּכֶם       — שייך לאותו מחזור שירים – הקישורים להלן.  http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=454&itemID=25985#post25985 – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=454&itemID=26050#post26050 – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=454&itemID=26077#post26077   – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=454&itemID=26094#post26094 תודה.  —  

. קצרצרים    * ערב. קריר. על כתפַי הרדיד של אימא על קמיצת יד שמאל טבעותיהם וטבעתך ורואָה     * הנן הן ציצות השיער של ילדַי ניחוחות שיר ערש   פעם הייתי אימא צעירה     * שלחתי מכתב לעתיד (הייתי בת עשר) שלא ייגמר לעולם נקודתיים (פירוט אחד לאחד) זוכרת אותו חלקית, מחייכת בין אירוניה להקלה.      ...

. עד הֵנָּה   *   נולדתי בבוקֶר של גֶּשֶׁם זלעפות – לפי ניבוי רופאיהָּ המתינוּ לנו לאִמי ולי שנֵי קברים – אִמי לא ניזוקה בבואי המיילדת הופתעה אמרה: זאת בת     גדלתי על כורסה על-פי חֵיקה ומידותיה סמוכה לְשולחן עליו ספרים ניירות ועפרונות.  מִבְנִי הטיל עלַי תפקידים כולם התבדו מלבד טיפולִי בכל אחד מהם           אחד, אחד ראיתי ...

  אִמי ואני  [שייך למחזור שירים]   רבקה ירון © * אִמי ואני נוֹעדנו להיות אִמי ואני. צמחנו במנוגד היא בֶּעוֹני הוריה אני בְּשֶפַע הורַי והודות לייעוּדנו היא יודעת אותי אני מנחשת אותה.     פעם רבנו שָׁנים רבנו כעסנו. בִּשְׁנָתָהּ האחרונה חָברנו ואותו היחד   השאיר אותה אצלי לְמִשְׁמֶרֶת.   *    

  (מיומנה של טרום-מתבגרת:) לימודי יסוד – לימודי חובה (לא לפייסבוק!) // רבקה ירון ©   [———————————————————-]                                         ***   אודי אוהב להציץ בכל מיני זוגות, בכל מיני מקומות, בעיקר בקולנוע, בעיקר בחושך. פעם, בקולנוע, שאלתי אותו מה הוא מרוויח מזה והוא הסביר לי, "אני לומד מהם איך מחרמנים בחורות." כשהבנתי (לקח קצת זמן), שאלתי אותו, "אז גם אני ...

כל הזמן הזה [פְרַגְמֶנְט]   *   כל הזמן הזה אני כאן     ואני לא רואָה אף אחד אף אחד מִכֶּם לא רואה אותי וכל הזמן הזה אף אחד לא רואה אֶת הזמן הזה נמשך למרות ההפסקות והמוות של כל הזמן הזה אנחנו כל הזמן אֵין אנחנו יֵש הזְּמַן נוכחוּת בַּצֵּל בַּקָּצֶה על פיגום השעון של פראג על שְׁלַב השרשרת שעל ...

. . מר אליעזר גורן     אליעזר גורן מעיף מבט אל שעון הקיר. תשע שלושים וחמש. בעשר ושלושים תופיע גברת ברוריה סוקולוב, תשב מולו אחרי שהוא יקום לקראתה, והם יזמינו – היא ארוחת בוקר, הוא שתייה – וינהלו שיחה תרבותית מאוד. ברוריה סוקולוב (אין לי  מ ו ש ג  בת כמה היא) תספר לו על המחזה שראתה בסוף השבוע, ...

. מבקשת השראה      מבקשת השראה לכתוב אֶת חיי. לארוחת עשר מצאתי שני תפוחי עץ פגועים במגירת הפירות והירקות. אתחיל בהם. מכינה חומר לקריאה בזמן שאסעד שתי פרוסות לחם חי, פירות, תאווה. אני קוראת, מחפשת בדברֵי חכמים מה מְאַפְשר להתמקד בשולֵי הדרך, שם הפירות שנשרו, שכוחים, מפללים לְיַד, לְשיניים                    תוהה: מה בין קציר לאסיף זולת חיים שלמים           ...

1. מחאה קטנה – חגיגה קטנה (זמני)     אני מוחָה גזלו ממני אָת המסוּמנים אני חוגגת מלאי בלתי מוגבל של סימנים אני מוחה נגמעת, נבלעת אצל פותחֵי לועות (– לטרוף. הכול. העיקר-) אני חוגגת – אין לי בעיות חניה גופא אני מוחה מצעד הגירויים זז מהר עובר חולף ואנ- (מה-זה מלחיץ הכול יפה מושלם וכבר – – – ?) ...