בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן

. .                                  פייבלה ורוזלה                                                                                                                     1. פייבלה קבצן היה. בימי ילדותו חלה והוכרז כמת, נתעורר ומצא שהיה מושכב ואורותיהם של נרות רבים סביבו. נשתבשה דעתו. הלך לרחוב, מחזר היה אחרי הפתחים, מבקש סמרטוטים לכסות גופו ושיירים למלא בטנו. ראתה רוזלה אשת הגביר שהיה עצוב ונאה, אמרה לו: אם אתן לך מאכל וכסות תהיה שמח? ...

. . . ביתי בירושלים     איני זוכרת מה אירע כשבניתי אֶת ביתי בירושלים מן המסד עד הטְפָחוֹת. אצל עגנון היה זה מאבק עיקש. אצלי עלַי למצוא מי שיזכור. פתאום הטפחוֹת זעו (שמא המסד הכזיב), בקיעים נפערו לאורכן ולרוחבן (שמא הכנה לתשבץ עָלוּם), אני חשופה, חסרת כלים, חֲרֵדָה מכדי להביט מַטָּה להיבלע וחֲרֵדָה מכדי להישיר אֶת עינַי מַעְלָה, פֶּן ...

. . פנינה לומדת    פנינה לומדת תפוסה בין זוויות משולשים מרובעים ומַלְבֵּן אחד בלבד מוכן להיות בסיס למזרן לדקוֹת ספורות. אימא תגיע ותשאל מה עם שיעורי הבית האם חזרו מכדורגל וקנו חלב לחם מרגרינה מתי רינה תשוב מהשירות פנינה לומדת, מכוּוצת מקבצת אחים גדולים כקטנים רגליה עייפוּ, לאן נעלם המַלבֵּן               סימה תצעק עוד מעט מה אִתךְ פנינה, פנינה, תקראי ...

    יום השנה     יארצייט       יום השנה קרב ובא. מחפשת מבעד למשקפֶיךָ, אולי אמצא אותי מסמיקה בנוף פנימי           © רבקה ירון    

. .                                                      שקר היופי   הביט בדמותו, שהשתקפה במימי הנהר, ואשר נראתה עדיין צעירה, אפילו תוססת, חייכנית לקראתו. עצם את עיניו, פקחן, והביט אז בעצמו-הוא, בלי כחל וסרק, כפי שנראה בלא רחמי הזרם ששטף הלאה והלאה, ועל גופו הבחין בקמטים, בכתמי הגיל, ברפיון עורו. נגע בפימתו, מישש את עורפו השעיר והמזדקר, היסס להניח את ...

. . אני מגיירת אֶת Mafalda. http://en.wikipedia.org/wiki/Mafalda   http://www.turning-pages.com/mafalda/   אני מגיירת את Mafalda (כל זכויות המקור שמורות ל-Quino):   מר לוי כהן מוטרד, חרד. מאוד. מדליק את הרדיו – החדשות לא מבשרות שום דבר טוב. משתלב בתעבורה העירונית – צעקות, גידופים, אגרופים. חוזר הביתה – הילדים עם רצח בעיניים, האישה צועקת ושואלת "איך נסתדר, הא? ראית את המחירים? שמעת-?!?!?". ...

. .          הכאב – מְאֵרָה מפרה. הבדידות – הסכם חתום ביני לבין עבודתי. החנופה – תשלום לפרנסתי. האמונה – אמצעי למפגש. הנני האיש אשר נבהל לבבו מלבבו ונפשו מאסה לשכון בבשרו. כאבי רב ומכתי אנושה, וכוחי סר – ואין מנוס לנפשי. אולם עלַי למלא אחר צו השעה ולשורר לפי דרישה. שפל-רוח, שפל-ברך וקומה, לפניךָ אני כתולעת ...

  בדרך. בשוּק.   *   לא מכירה את פניהם וכולם מוּכָּרים לי ואני להם − מה הם עושים כאן בשוּק הג'ינג'י רועה הבָּקָר וּשְׁריקותָיו הַבֵּן הממזר ושירתו האופראית והבָּקר אחריו האישה שיושבת חולבת ליטר אחר ליטר חלב לַדלי ידיה כאילו אחרֵי מניקוּר המהגרים האיטלקיים ואִמם חולת הסרטן מה הם עושים כאן בשוּק     מתַי החליפו עיסוק − מוֹכֶרֶת העיתונים של ...

. . גופי ואני       מִי יוֹשֵׁב בְּכֻרְסָתִי?                                                                                                                                                                                    מִי אוֹכֵל מִצַּלַחְתִּי? מִי שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי? מִי חוֹלֵם בַּחֲלוֹמִי?                                                                                                  מַה אֲנִי עוֹשָׂה בְּתוֹךְ גּוּף זֶה?               •   1.   גּוּפִי לֹא מְדַבֵּר אִתִּי הוּא מְדַבֵּר שָׂפָה זָרָה.   אֲנִי שׁוֹמַעַת מֻמְחִים אֲנִי רוֹאָה מַה שְׁלוֹמוֹ – מַה שְׁלוֹמִי  בְּצִלּוּמֵי לָבָן-שָׁחֹר    בְּתַרְגּוּם סִימוּלְטָנִי אֵלּוּ עַצְמוֹתַי    אֵיבָרַי    וְכָאן שְדֵה הָרְאִיָּה שֶׁלִי. ...

  ***   בראשית הייתה הפתעת היוולדי חיים וידעתי מה צָפוּן ומה צָפוי. ועתה בַּפְּנייה לנקודת האחרית עוד הַתמיהה בי – איך איך, למרות הכול       — רבקה ירון ©