בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
.
פנינה לומדת
פנינה לומדת
תפוסה בין זוויות משולשים
מרובעים ומַלְבֵּן
אחד בלבד מוכן
להיות בסיס למזרן
לדקוֹת
ספורות. אימא
תגיע ותשאל מה
עם שיעורי הבית
האם חזרו מכדורגל
וקנו חלב לחם מרגרינה
מתי רינה
תשוב מהשירות
פנינה
לומדת, מכוּוצת
מקבצת אחים
גדולים כקטנים
רגליה עייפוּ, לאן
נעלם
המַלבֵּן סימה
תצעק עוד מעט מה אִתךְ
פנינה, פנינה, תקראי
לבעלך הבטלן
לא רוצים אותו פה
(לא רוצָה אותו פה)
עוד מעט יריעו
לה, פנינה (פנינה
שנולדה בפלסטינה),
למדתְ יפֶה, הציור
נהדר, המִבחן
עֶשֶׂר. איפה הלחם
החלב, המרגרינה
רגליה עייפוּ. עוד צעד
אחד לַמַּלְבֵּן
האחד שמוכן
—
© רבקה ירון
יפה את מתארת את פנינה המכווצת בתוך מלבן עולמה בתוך כל קריאות השגרה והיומיום מסביב
כמו הילדה איילת עם המטריה הכחלחלת הבורחת באותו שיר ילדים אל החלום וכאן אל גאומטרית המלבנים והמשולשים שבתוכה היא הוזה
חנה, הקריאה שלך ובעיקר, התגובה שלך, מרגשת אותי.
– כאילו אני חשה וכותבת את הטקסט מחדש.
תבורכי.
תודה!
אוהבת מאוד את מקצב שירייך, את הפרוזה לכאורה, את שאון החיים הפשוטים לכאורה המבוטאים בשלל שיעורים ודרכים.
וואו.
הייתי זקוקה לתגובה כזאת. מתברר :)).
וכשהתגובה הזאת באה ממך –
תודה, ענת.
שיר-סיפור. כאילו שלד לקראת המחזה. ליויתי את הדמות, ספק בחיוך ספק בדאגה
נעמה, בשם פנינה אני מודה לך על הליווי.
ברצינות. תודה רבה. תגובה נפלאה בשבילי.
רבקה,
שיר-סיפור…התחיל לדבר אליי ככל שקראתי אותו שוב ושוב.לדעתי, רצוי לנפות את היסודות האישיים שעלולים לא לדבר אל הקורא.
האם את ירושלמית?
בוקר טוב, עקיבא.
<מתחילה מהסוף> כן, ירושלמית. הכרנו אצל שושנה בן עדי, בשנות ה-90'.
לקריאה שלך:
1. תודה לך, שמחה שדיבר אליך;
2. אתה מתכוון ל-"שנולדה בפלסטינה"?
תודה שוב ושבוע טוב.