בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
.
.
ביתי בירושלים
איני זוכרת מה אירע כשבניתי אֶת ביתי בירושלים
מן המסד עד הטְפָחוֹת. אצל עגנון היה זה מאבק
עיקש. אצלי עלַי למצוא מי שיזכור. פתאום
הטפחוֹת זעו (שמא המסד הכזיב), בקיעים נפערו
לאורכן ולרוחבן (שמא הכנה לתשבץ עָלוּם), אני
חשופה, חסרת כלים, חֲרֵדָה מכדי להביט מַטָּה
להיבלע
וחֲרֵדָה מכדי להישיר אֶת עינַי מַעְלָה, פֶּן
אֶשָּׁאֵב
טֶרֶם נוֹרַשְתִּי עד תוֹם.
—
רבקה ירון©
—
בוקר טוב רבקה!
"טֶרֶם נוֹרַשְתִּי עד תוֹם." – ?
השיר-דיבור שלך מהדהד את תנועת הנפש עם תנועת החומר, הבית המתפרק ובעיקר את תנועת הזיכרון המכזיב, החרד להישאב אל זרם החיים שחלפו.
הבאתי את שורת הסיום בתחילה כדי לומר שעדיין לא הגיע זמנה לסגור את זרם התודעה המבקש ערוצים לזרום בם. (מה גם שהמילה "נוֹרַשְתִּי" לא ברורה. האם היא מרמזת על גורשתי, או שמא כמו בשיר הידוע "במחרשתי כל אושרי ירשתי", או שהיא נפעל של גוף ראשון, י-ר-ש, נורש = חסר ירושה, הפך להיות רש..) תודה.
נוֹרַשְׁתִּי: השורש הוא ר.ש. – רָשׁ, עני. כאן: בניין נפעל, זמן עבר.
במילים אחרות: "טרם נהייתי ענייה עד תום."
תודה על הקריאה, רוחה.
מקווה שזה סדר מבחינתך – אחכה לתגובות נוספות כדי לדבר ו/או להסביר את התוכן.
<מקווה שיהיו תגובות נוספות :)).>
<בעצם, כרגע אמרתי כבר שחסר משהו בקריאה שלך - או שמשהו בכתיבה שלי לא משיג את מה שחשבתי שישיג.>
תודה גדולה שוב, בוקר טוב ושבוע נפלא לך!
בעניין "נורשתי": מתברר שרב-מילים הטעה אותי בניתוח שלו. רק בניתוח.
מכל מקום: רוחה, אַת זוכרת את השורה הזאת של רחל?
"גם כי אִוָּרֵשׁ ואהלך שחוח / (…)"
ובכן, לא אלאה אותך אבל אצביע על-
אבן-שושן: ר י שׁ, קרוב אל י ר שׁ2;
ואצלו: י ר שׁ2, קרוב אל ר י שׁ.
ל- י ר שׁ2 יש נפעל, נוֹרַשׁ, נורשתי – המשמעות של נוֹרַשׁ: נדלדל, היה לעני.
למששעות הזאת התכוונתי. וטוב שדייקתי בה.
מיד אכתוב לך ולמירי.
רבקה יקרה אני עם רוחה בשאלה. המשפט האחרון הוא כמובן תשובה לכל הסדקים והחרדות הפלאים הקשים והמשתבצים בבית שבירושלים. אבל הוא ניגוד גדול מידיי לדעתי. מקווה שלא הגזמתי בחופש שנטלתי.
לא, לא הגזמת. בכלל לא.
נתתי את ההסבר המלא ל-נוֹרַשְׁתִּי לרוחה, גם פעם נוספת – תיקון בנוגע לשורש של הפועל.
בתגובה שלך יש אלמנט נוסף –
"המשפט האחרון הוא כמובן תשובה לכל הסדקים והחרדות הפלאים הקשים והמשתבצים בבית שבירושלים."
אַת רואה בו "ניגוד גדול".
על כך אתן תגובה משותפת לשתיכן.
[סליחה על האיטיות שלי:
תוצאה של פיגוע.
מחר לא אראה טוב יותר, ידַי לא יהיו זריזות יותר, וכו' וגו'.
עובדים עם מה שיש.
ויש הרבה!]
אוי אוי אוי
:))
אומי, אם תעברי שוב, תקראי בבקשה את התגובה שנתתי במשותף לרוחה ומירי – ושהתעופפה לה רחוק משתיהן.
תודה!
קודם כול: כנראה, לוּ כתבתי "אקטואליה" כתת-כותרת, קריאת הטקסט הייתה קלה בהרבה.
מירי ראתה משהו מן האקטואלי/לא-פרסונָלי <כך אני קוראת בתגובתה> כשהצביעה על "בבית בירושלים".
בכל אופן, זֶה חלק מן האלמנט שלדעתי, נתתי בעזרת הרפרור ל- "מאויב לאוהב", סיפורו של עגנון על בניית ביתו בירושלים. הרפרור מתחיל כבר בשורה השנייה של הטקסט.
בניית "ביתי בירושלים", "מן המסד עד הטפחות", לא מדבר על בניית חיי האישיים-משפחתיים אלא "בירושלים", שהייתה חילונית.
"טרם נורשתי עד תום" פירושו:
"[הם] עוד לא רוששו אותי [רוחנית, נפשית, בכוחותַי הנפשיים] עד תום." <כבר הסברתי.>
במילים אחרות: מדובר באירוע של שכונתי/שכונתנו החילונית מאוד שלפתע-פתאום מתברר כי קנו בניין שלם – השייך לירושלים ההיסטורית – ושינו את יעדוֹ ל- ישיבה תיכונית חרדית.
מי "קנו"?
החרדים, כמובן.
ניסו להיכנס בעזרת "תורת המלך" – לא הלך. עזבו.
ניסו להיכנס כיחידים, חרדים-חרדים – לא הלך. עזבו.
ניסו באמצעות המנהלת, בימי הבחירות [למנהלת]: החליפו קלפיות, ואֶת כל התושבים הוותיקים, זקנים, חולים, בכיסאות גלגלים, עם הליכונים, שלחו להצביע בקומה שלישית גבוהה מאוד, בלי מעלית <בניין ישן מאוד>. שוב, לא הלך: הייתה התייצבות מלאה.
עכשיו, עם קניית הבניין ושינוי יעדוֹ, הצליחו. בעזרת שוחד, ברור. מי יודע כמה 'מעטפות' עברו מיד ליד.
תהיה לנו ישיבת חרום, אבל –
– אין לנו מקורות מימון, ממון, למתן שוחד עוד יותר גבוה.
גרוע מזה: לא מבינים בשוחד.
—
עכשיו הגזמתי. אבל לפחות הבהרתי, אני מקווה מאוד.
תודה לשתיכן, רוחה, מירי.
סליחה על הסיפור הארוך.
שבוע טוב.
רבקה, השיר (יותר מסיפור)מדבר אליי. באשר לנורשתי
השורש הוא ריש, אבל הצורה שבחרת בה קשורה יותר לשורש ירש, ונשמע כאילו את נורשת (כמו נולדת). נורשתי זה חידוש לשוני מותר כמובן אבל נראה לי שאינו משרת מה שרצית להגיד.
מה שבטוח הוא שירשת תגובות מעניינות מאד.
"גם כי אִוָּרֵשׁ ואהלך שחוח / (…)" – רחל, "כינרת/שם הרי גולן". זוכר?
אִוָּרֵשׁ: עתיד של י.ר.שׁ.2 בבניין נפעל.
נוֹרַשְׁתִּי: עבר של י.ר.שׁ.2 בבניין נפעל.
(יש שני "י.ר.שׁ.", השני במשמעות ר.שׁ.שׁ.)
השורש ר.י.שׁ. קרוב ל-י.ר.שׁ.2 וההפך.
בראשון (רישׁ) אין בניין נפעל – ואין כיצד לבטא/לומר: "טרם 'רוששו אותי' עד תום."
בקיצור, עקיבא, לא חידשתי מאומה.
מה שכן: אמנם לא ירשתי דבר <חבל - אילו ירשתי את המבנה המדובר, למשל, לא היה קורה מה שקרה :)>, אבל: זכיתי לתגובות יפות מאוד.
תגובתך ביניהן.
תודה!
תתנחמי שידעת לכתוב שיר יפה על אי הזיכרון:)
ענת יקירתי, אִם הרגשות שלנו כאן, בשכונה, יהפכו לממון שווה-ערך רב יותר מהממון שב'מעטפות' – תאמיני לי, ננצח.
אִם.
תודה!