בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
בדרך. בשוּק.
*
לא מכירה את פניהם וכולם מוּכָּרים לי
ואני להם
− מה הם עושים כאן בשוּק הג'ינג'י רועה הבָּקָר וּשְׁריקותָיו
הַבֵּן הממזר ושירתו האופראית והבָּקר אחריו
האישה שיושבת חולבת ליטר אחר ליטר חלב לַדלי
ידיה כאילו אחרֵי מניקוּר
המהגרים האיטלקיים ואִמם חולת הסרטן
מה הם עושים כאן בשוּק מתַי החליפו עיסוק
− מוֹכֶרֶת העיתונים של הקיוסק בפינת הקולנוע
עכשיו מוֹכֶרֶת תמרוקים וקוראת לִבְנָהּ תִסְתַכֵּל
תסתכל, אַתָה תיפול
זה הַבֵּן המפגר, כך אמרו
(כבר גֶבֶר מגודל מאוד ומנומס)
− הזקֵן השיכור שאבא שִׁחְרֵר כל בוקר מבית המעצר
עדיין לובש את בגדֵי הסבָּלוּת והכובע מתגלץ' לוֹ
(לא זוכרת שהייתה לוֹ כיפה)
מ'ת מסתכלת עליו תִקנִי תלכי, אַת מפריעה
− ואני נודדת אל הירקן ובניו
− מה קרה לירקניה שהייתה להם
הֶחליפו את המאזנַיים, לא אוּכל
לראות את המִשקלות הקטנים של כמה
גרמים בשביל השום, לתבלינים
− וּמֵהם אני פונה ימינה
− אלה מה עושים כאן, הייתה להם
חנות לסדקית, ועכשיו מוֹכרים מיני בשרים
− אלה קצָבים אחרים, זה הכול, ואני
*
התהודה בַּשוּק. היום.
היום התכוונתי למות
מוות קטן. חסר מובן. או ערך. מוות נוסף בשוּק הפשפשים והבָּקָר
שוּק הפרי הבשל הנגוע
שוּק הבושם הזול והטוב הגרוע
התהודה בשוּק. מוות קטן. בלי צל. בצהרי הפלסטיק, בפרפורי מתכת
מקל שלוש רגליות, מקל ארבע רגליות, מקל בלי רגל
ידדו סביב לדוכנים ואז אמות. מוות קטן. בלי רעש
כי יישמעו קולותיהם של תגרנים קשי יום וקשי קיום. בלי משמעות נוספת,
זולת שמעם. אשרי
*
הייתי בַּשּׁוּק.
בדרך כלל תאווַתִי
וחטאַי קטנים: ליטול שלוֹמוֹת מלוא המצקת
לשתות אווירים לרוויה
לשאוב מראה זָכִיר.
החטאים הגדולים
כמו קילו ורבע נוכחות בצבע
כמו קילו ומשהו נשימת בּשָׂמים, תבלינים
כמו שמיעת סודות בקוב שלם
נסלחים בצהרי שישי.
*
—
רבקה ירון ©
העליתי את הטקסט שבכאן (טקסט ישן מאוד, כאן יש כמה חלקים) אחרי שקראתי את "אתה מוכר לי" של נעמה ארז – פתאום נזכרתי בו.
צריכה הייתי לכתוב זאת קודם. עמכם הסליחה.
רבקה
—
נפרשת כאן תמונה מרתקת של שוק, כנראה לא בארץ, מורכבת משלל תמונות קטנות יותר, מין ציור מלא חן.
בוקר טוב,
רות
תודה, רות. שמחה מאוד שאהבת.
למען האמת, השוֹק שתיארתי בחלק הראשון קרה בשוּק מחנה יהודה, זמן קצר אחרי שחזרנו מטיול שורשים בארגנטינה.
אני משערת שלא רק לי קורים הבזקים כאלה – פתאום רואים אנשים דומים מאוד-מאוד לאלה שהכרנו בימי נילדוֹת. במקרה זה שלי, עד גיל אחת עשרה.
שלחתי כמה צילומים לדודנים שלי כדי לבדוק את שפיותי. גם הם הופתעו מן הדמיון (ואני נרגעתי :)).
תודה שוב והמשך יום נעים.
רבקה
אפשר לצעוד איתך לאורך השוק ולצפות במרכולות ובאנשים ולשמוע את הקולות.
אהבתי במיוחד את השורות האחרונות שנוגעות אל הרגש.
תודה, נעמה. נטייל יחד בשוּק אִם וכאשר תרצי.
:))
(כתבתי הסבר על הטיול בתגובה לרות.)
המשך יום נעים.
רבקה
כמעט הצלחתי להריח ולטעום — תודה, רבקה.
בפעם הבאה אתאמץ עוד קצת :)).
תודה, אומי.
רבקה
אהבתי את הביטויים החינניים בשיר ("ליטול שלומות מלוא המצקת") על המראות, הריחות והקולות שהם מעלים. "הייתי בשוּק" איתך, רבקה.
תודה, תלמה, כיף ללכת בחברתך :)).
שירים יפים רבקה ניחוחות צבעים ואנשים אהבתי
רבקה שלום!
כל החלק הראשון של השיר מרגיש לי כמו סיפור ההולך אחרי זרם התודעה והזכרונות המתעוררים. חלוקת השורות ומיקום רצף המילים המפתיע הכוללת גם את הסוגריים והרווחים המשתנים, קוטעת את רצף הסיפור לטובת נשימה בין המעברים השונים בשוק שהדוברת מתארת ונזכרת לבין רגשותיה המעורבים בסקרנות, פחד ודחייה.
הקטיעה והפיזור מכוונים אותנו לקראת הדיבור החשוב והעיקרי של השיר, לדעתי.
" − אלה קצָבים אחרים, זה הכול, ואני
*
התהודה בַּשוּק. היום.
היום התכוונתי למות
מוות קטן. חסר מובן. או ערך."
הייתי משנה משהו בעריכה כדי לחזק את הגילוי הקשה והכואב הזה, כך:
" − אלה קצָבים אחרים, זה הכול, ואני
*
(התהודה בַּשוּק. היום.)
היום התכוונתי למות
מוות קטן. חסר מובן. או ערך."
התהודה בַּשוּק. היום. מוות נוסף בשוּק הפשפשים והבָּקָר
שוּק הפרי הבשל הנגוע
שוּק הבושם הזול והטוב הגרוע
התהודה בשוּק. מוות קטן. בלי צל.
הסיפור-שיר הזה מבקש לזכור, לגעת ולנחם, אך יותר מכל לקבל את עצמך ומקומך בעולמך.
תודה על הדרך שאת מגלה ומביאה.
בברכה ~ רוחה
וואו, רוחה, קריאה ופרשנות מדהימות. תודה רבה-רבה על ההצעה שלך בעריכה. אראה איך זה יסתדר – אבל קניתי.
למעשה, הטקסט הוא פואמה ארוכה. העליתי רק כמה פרקים חלקיים. מה שלא משנה את העבודה: קניתי את הצעתך.
תודה שוב!
יופי לי :).
תודה, חנה.
אהבתי מאד את תמונת השוק שציירת רבקה, והייתי איתך שם, כי אי אפשר אחרת. הדמויות מכמירות לב וגם השוק השוקק.
עפרה
עופרה, כנראה, תגובתי לך נעלמה.
הרשי לי להודות לך על הליכתך בחברתי – על התגובה שלך.
המראה הפנורמי של דמויות השוק הסואן, התרחשויות וסיפורים אנושיים, לעומת בואה של השבת כשהכל נסלח לכבוד מלכה..
מאד יפה מה שכתבת וזה גם נכון
כך כתבתי שנים רבות לאחר טיול שורשים בטוניס
בִּקּוּר בְּטוּנִיס
בִּתְנוּעוֹת גּוּפָם יַזְכִּירוּ
יַלְדוּתִי
אַף שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִמֶּנָּה
בִּשְׂפַת יְדֵיהֶם הֵם כָּאן
לְיָדִי
וַאֲנִי חוֹזֵר לַיָּמִים
עֵת מֻקָּף הָיִיתִי
בִּצְלִילִים
רֵיחוֹת טְעָמִים
וְתַרְבּוּת שֶׁעִצְּבָה
דּוֹרוֹת אֲבוֹתַי
וּפִתְאוֹם חַשְׁתִּי
כָּל כָּךְ קָרוֹב
אֲלֵיהֶם
וְאֵלֶיהָ.
אני אוהב ספרדית
מוניקה מירושליים תרגמה לי ספר
אשמח לשלוח לך כדי לקבל חוות דעת
אם תשלחי לי במייל את כתובתך
תודה
דוד
שיר יפה! תודה!
ותודה רבה-רבה על הביקור, דוד.
אז הבנת בדיוק-בדיוק על מה אני מדברת :).
אשמח לקבל את הספר, אבל לא אוכל לתת חוות דעת על תרגום כי אני לא מכירה את המקור.
תודה שוב.
רבקה
שני עשורים וקצת יותר אני גרה ממש על יד שוק הכרמל ומספר הפעמים שהלכתי אל תוכו פחות ממניין האצבעות של כף יד. כך גם לגבי שוק בצלאל. ושום איש לא שכנע אותי שכדאי לי. מחרוזת השוק שיווקה אותו באופן כמעט מפתה לדרוך בממש. כמעט:)
כמעט?
:))
<יופי שהגעת לכאן. ברוכה הבאה לחלק חדש זה שניתן לי במטע הבננות.>
אני אוהבת אֶת השוּק. לא טובה כל כך בקניות, זולת כמה באסטות שבחרו בי, אבל החיים בו חשופים, אמיתיים. אגב, 'אמיתיים' כולל גם אֶת משחקי התפקידים הקבועים של כמה קונים ובעלי באסטות שהספקתי להכיר.
נסי, ענת. תופתעי לטובה.
נתת לי רעיון. אולי דווקא כיום כשאין סיכוי שאסחוב סלים או אדחוף עגלה פשוט אחצה את הכביש ואכנס קוממיות לשוק כאילו אני בחו"ל. כלומר, ממצב נפשי של תיירת בעירי
אשמח לקבל דיווח :)).
יכול להיות גם טקסט – שיר, פואמה, סיפור. יתקבל בברכה. ובעיון. מבטיחה.
<קידה עמוקה>