בננות - בלוגים / / (מיומנה של טרום-מתבגרת) לימודי יסוד – לימודי חובה (לא לפייסבוק!
בין שתי הרשויות
  • רבקה ירון

    לידת קורדובה, ארגנטינה. בישראל מ-1961; ירושלמית מ-1966. מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. דו-לשונית – כותבת ומפרסמת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת, מסות)

(מיומנה של טרום-מתבגרת) לימודי יסוד – לימודי חובה (לא לפייסבוק!

 

(מיומנה של טרום-מתבגרת:)

לימודי יסוד – לימודי חובה (לא לפייסבוק!) // רבקה ירון ©

 

[———————————————————-]

 

                                      ***

 

אודי אוהב להציץ בכל מיני זוגות, בכל מיני מקומות, בעיקר

בקולנוע, בעיקר בחושך. פעם, בקולנוע, שאלתי אותו מה הוא

מרוויח מזה והוא הסביר לי, "אני לומד מהם איך מחרמנים

בחורות." כשהבנתי (לקח קצת זמן), שאלתי אותו, "אז גם אני

צריכה להציץ וללמוד איך בחורות מחרמנות בחורים?" למרות

החושך הרגשתי איך וכמה הוא מתבייש. "אַת עוד קטנה!" "אני

קטנה ממך רק בשנה וחודשיים!" אז אודי טפח על מצחו חזק, סָפַק

כפיים וקרא "איך שהילדים האלה גדֵלים מהר!!!"

כמעט זרקו אותנו מהקולנוע.

 

                                      ***

 

תפסתי את רוויטל ונאור מחזיקים ידיים, קרובים-קרובים ועם

מבטים של כמיהה ועוד רגשות עדינים (ערגה, למשל, מילים

שצריכים לחפש ב"מילה במילה" או ב"רב-מילים" כי לא מדברים

ככה). הם נראו די מביכים, אני מודָה. עוד מעט נאור יעבור לדירה

של רוויטל. פתאום שמעתי את אודי לוחש לי "תראי אותם,

מטומטמים, איזה מבטים, איזה תנועות! אני מקווה שאף פעם לא

איראה אידיוט כזה." נבהלתי, אבל הסתדרתי איכשהו. ואז אודי

פלט, ככה, "היא לא כוּסית בכלל. מה אַת חושבת?" (כוּסית? על

אחותו-אחותי?)

בחיים, אבל בחיים, לא אצא עם מישהו שיקרא לי כוּסית.

 

                                      ***

 

ומה יהיה אִם לא אהיה כוּסית בכלל?

הלך עלַי.

 

                                      ***

 

שאלתי את סבתא שלי אם גברים אוהבים נשים שׂעירות. היינו רק

שתינו וידעתי שזה הרגע. פחדתי שסבתא תגיד משהו כמו "איך

שהילדים גדלים מהר!", או "אני כבר זקנה, לא יודעת מה גברים

אוהבים היום", או "אני אישה, לא יודעת מה גברים אוהבים"

ותקבור את השאלה מתחת לשטיח, אבל סבתא קראה "ועוד איך!",

הביטה לצדדים, הוסיפה "שלא ימַלאו לך את הראש עם רעיונות!"

וחייכה חיוך ענק וסודי מאוד, ככה, בעיניים.

 

                                      ***

 

אני לא מבינה. אם גברים אוהבים נשים שעירות, לא כדאי להם

לאהוב גברים? אם נשים אוהבות גברים עם עור חלק (בקושי

פלומה), לא כדאי להן לאהוב נשים? זאת אומרת, מתי זֶה נקרא

פֶּרְוֶרְטִי, או סטייה מינית?

 

                                      ***

 

ומה עם ההומואים והלסביות? מה הם מעדיפים? יש ה-מון חומר

על זה אבל לא בא לי לקרוא עוד. ואֶת מי אשאל? רוויטל תנפנף

אותי, אודי יטפח על מצחו, דורון באוסטרליה. אימא תגיד

"כשתגדלי תביני" (תשובה מפגרת), ואז תגיד "כן, כן, אני יודעת,

ככה ענו לי כשהייתי בגילך, והניסיון הוכיח לי שזה נכון," תפריח

נשיקה מכף ידה ותרגיש שהיא אֵם למופת. אבא – אבא יגיד

"מצאתְ לך זמן לשאלות שלך" וימשיך בשלוֹ. (אילו סָפרתי את

הפעמים שאימא ואבא ענו לי ככה הייתי מתייאשת. או מתאבדת.

מזמן.)

 

                                      ***

 

 

אולי אני לסבית?

 

                                      ***

 

שאלתי את סבתא אם יש בעלי חיים הומוסקסואלים. היא נולדה

במושב, בטח יודעת משהו על זה. סבתי היקרה מאוד מדדה אותי

מלמעלה למטה: "בשביל מה יש גוגל?" הפעם אני טפחתי על

מצחי. "נבדוק גם אצל עולם הצומח," הציעה, "וגם לגבי אלה

שיכולים להפרות את עצמם." "אַת – אַת – אַת מה זה מנחשת

אותי!", צחקתי. אז ישבנו, היא עם המחשב שלה, אני עם הלפטופ

שלי, ובדקנו: "העדפות חד מיניוֹת בבעלי חיים", "הומוסקסואליוּת

בבעלי חיים" ו"רבייה עצמית בבעלי חיים"; "חד מיניוּת בעולם

הצומח" ו"רבייה/הפריה עצמית בצמחים".

יצא מעניין, מגוון, ממוסד.

נרגעתי.

 

                                      ***

 

למה לא, בעצם? אולי לא רק אני בחרדוֹת ובלבול בכל מה שקשור

למיניוּת.  אז הכנסתי לעמוד הפייסבוק שלי את הפרטים הכי

בולטים שמצאתי, עם הוראות חיפוש. הדֶבִּילים הגיבו מיד שאני

דפוקה בשכל, ושהכי טוב שאצטלם כמוהם (יש כאלה שמאוננים

בסרטונים) ואעלה סרטון מחרמן משלי.

(באסה. כאילו מה חשבתי? שיהיה דיון?)

 

                                      ***

 

באסה-שמאסה – פתאום יש לי מלאן לא-לייקים. כמעט בַכמות של

הלייקים לסרטונים שלהם. אם לא יותר, בחיי. יעני, נהייתי

פופולארית.

עכשיו שאני פופולארית אדחוף להם ה-מון מונחים מדעיים. מי

יודע, עוד ילמדו משהו. ואני, החנונית, אלְמד את כל המילים

שחסרות לי.

 

[חלק א']                                    ***

 

 

8 תגובות

  1. רבקה מספר בדרך אותנטית עדכנית וחביבה את הרהורי התבגרותה של הגבורה לגבי זהותה מיניתויחסיה עם סביבתה :אח סבתא
    אהבתי צריך רק חוט עלילתי וההרהורים האלה יקרמו גידים של ספור או ספר

    • רבקה ירון

      תודה על הביקור, חנה!
      ותודה על שאהבת מספיק כדי להעיר לי על הכתיבה.
      אני חייבת לך :).

  2. ריקי דסקל

    לימודי ליבה 🙂

    התמזל מזלי שאני לא מתבגר/ת כיום
    נראה לי ממש סרט אימה .
    מה שכתבת מדבר על זה , בהומור אבל נוגע בפחדים.

    ותודה רבקה על איחולייך 🙂

    • רבקה ירון

      יופי של תגובה, ריקי, אני יכולה להזדהות איתה :)).
      כי גם מזלי התמזל – ואני לא מוכנה "להצטער" (להצעיר עצמי? זאת הכוונה). בשום מחיר.
      תודה, ריקי.

  3. הוי, נהניתי מאד מזה. קטעים מחייכים.
    בשביל שייראה אותנטי כדאי להוסיף תאריכים מפוברקים 🙂

  4. אוח…טוב שעל חלק מהשאלות כבר עניתי לעצמי מזמן. אבל ממש מזמן..:)

    • רבקה ירון

      איזו תגובה ספונטאנית!
      מחייכת כי גם אצלי זה "ככה".
      תודה, תמי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרבקה ירון