בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
אִמי ואני [שייך למחזור שירים]
רבקה ירון ©
*
אִמי ואני נוֹעדנו להיות
אִמי ואני.
צמחנו
במנוגד
היא בֶּעוֹני הוריה
אני בְּשֶפַע הורַי
והודות לייעוּדנו
היא יודעת אותי
אני מנחשת אותה.
פעם רבנו
שָׁנים רבנו
כעסנו.
בִּשְׁנָתָהּ האחרונה
חָברנו
ואותו היחד
השאיר אותה
אצלי
לְמִשְׁמֶרֶת.
*
רבקה שלום!
ברכות לפתיחת הבלוג – עלי והצליחי!
השיר מדבר "על", מתפזר במטבעות לשון כמו "נועדנו להיות" ולא נותן את "המה ואיך" את מרגישה עם זה. יפה החיבור שאת עושה בין ה"יעוד" לפועל "יודעת".
ההערה – [שייך למחזור שירים] לא מוסיפה לכותרת. כדאי אולי להביא עוד שיר מהמחזור ולתת להם כותרת ראשית וכותרות משנה.
שבת שלום ~ רוחה
תודה, רוחה, על ברכתך, על הקריאה ועל התגובה שלך.
ככה לומדים: חשבתי שנתתי ישר מהקרביים :).
תודה גם על העצה המאוד מעשית.
שבת שלום גם לך.
רבקה
זה המצב האנושי הקלאסי. נוגע.
שבת שלום,
רות
קלאסי ו'קל' – ז"א: כבד.
תודה, רות, ושבת שלום.
רבקה
" היא בעוני הוריה
אני בשפע"
אהבתי את ההבדלים הגנטיים שבהשתלשלות חיי האם והבת.
שבת טובה לך , רבקה
שְׂמחה מאוד שאהבת, תמי :).
ההבדלים היו בכִּיס, למען האמת והצדק (איזה ביטוי!).
תודה ושבת טובה גם לך.
רבקה
לפני שאצא, תמי:
השארתי לך לינק בפוסט שלך. מקווה שיעלה וגם אַת תראי את הקשר.
להת'
רבקה
אני אוהבת בשיר הזה את המקום ממנו הוא יוצא (נועדנו להיות אמי ואני) וכיצד הוא מתפתח עד השורה האחרונה, "השאיר אותה אצלי למשמרת"