בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
מבקשת השראה
מבקשת השראה לכתוב אֶת חיי.
לארוחת עשר מצאתי שני תפוחי עץ פגועים
במגירת הפירות והירקות. אתחיל בהם.
מכינה חומר לקריאה בזמן שאסעד שתי פרוסות
לחם חי, פירות, תאווה. אני קוראת,
מחפשת בדברֵי חכמים מה מְאַפְשר להתמקד
בשולֵי הדרך, שם הפירות שנשרו, שכוחים,
מפללים לְיַד, לְשיניים
תוהה: מה בין קציר לאסיף
זולת
חיים
שלמים
– האחד אַחַר החורף לקראת הקיץ
השני אַחַר הקיץ לקראת החורף –
מדייקת: השני אַחַר קבורת תַּמּוּז
אַחַר
קבורת
תמוּז
מְדַמָּה עצמי מחופרת בין קפלֵי ארבעים
שנות מִדְבָּר, חולות חמים, מדֵי פעם נווה מַרְפֵּא
מנחם על קוץ ודרדר. הן אני לקראת החורף
מְדַמָּה עצמי שקופה
צופָה ברגע היוולדי פרוסת לחם חי משיבה אותי
– עדיין מבקשת השראה לכתוב את חיי.
—
מה בין קציר לאסיף זולת חיים שלמים- הנה כתבתחיים שלמים בשורת הגיג נפלאה
תודה על ההרגשה שנתת לי, חנה.
את יודעת, ברגע מסוים בחיים (בחיַי-שלי, ברור :)) פתאום מסתבר ש- זהו: החיים משתרעים רק בין שתי הנקודות האלה.
שבת שלום.
רבקה
—
גם אני אהבתי את 'מה בין קציר לאסיף זולת חיים שלמים'. שיר בפני עצמו. שבת שלום, רבקה
:))
תודה.
נתת לי רעיון, תלמה.
אולי כדאי לי לצרף אותו (את הקטע שאַת וחנה ציינתן) לשורה של הגיגים-הרהורים.
שימח אותי מאוד שאהבת.
שבת שלום גם לך. שלווה, שבתית.
רבקה
—
הבקשה להשראה כדי לכתוב את חיי אל מול התפוחים (הפגועים)שמבקשים יד או שיניים. העמידה מול השכחה המאיימת.
אני מוצאת שהחלק האמצעי של "בין קציר לאסיף" הוא חיוני בשיר, שכן הוא מסביר את חלקו הראשון ואת חלקו האחרון. המלחמה בשכחה והמלחמה להשראה.
השיר הזה יפהפה בעיני.
נעמה, תאמיני או לא, רק עכשיו אני קוראת את התגובה שלך. והתגובה המפורטת שלך משמחת אותי מאוד.
תודה רבה-רבה לך!
רבקה