הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

ברוך השם, אני את שלי מצאתי. בכל זאת מצאתי עניין במאמר בו נתקלתי בניו יורק טיימס לאחרונה, המספר על יישומו (המוצלח, ככל הנראה) של ניסוי מלפני 20 שנה של פסיכולוג בשם ארט'ור ארון (Arthur Aron) שדרכו הביא לזוג אנשים זרים להתאהב אחד בשני. במהות הניסוי עומדת ישיבה של אחד מול השני וניהול שיחה המבוססת על רשימה של מגוון שאלות. אחר-כך, ...

לפעמים אני מדמיינת שהשם לקח לו פעם כמה וכמה כדורים והעיף את כולם בה בעת בשמיים וחיכה לראות איך כולם יסתדרו. מן ניסוי חברתי כזה, בין עולמי. אם תרצו, אפשר אפילו להכניס לסיפור את התורה ולהגיד שנתן את התורה לכל עולם ועולם, כך שהקלפים יהיו שווים. בין כה וכה, נוצרה אצלי אותה תחושה המרה שהעולם שלנו נכשל.

  Je suis juif

  מאתמול בלילה ובמשך כל היום אמרתי לילדים שלא נראה לי שיירד שלג, עד שהבן הגדול אמר לי שלא טוב לו הפסימיות שלי, ונאלצתי להסביר שפסימיות זאת בעצם אופטימיות בתחפושת, היא נועדה למנוע אכזבה. שלהם, כמובן, לא שלי. כל מה שאני רציתי היה חופש ומטרה זו הושגה. פיצוי, לדברי הילדים, על ימי החופשה שנלקחו מהם בכוח בחנוכה. נקרא לו "צדק ...

  בתי ביקשה שאלך איתה לקנות מגפיים. נפגשנו במרכז העיר, נכנסנו לעשרים חנויות לפחות, ראינו עשרות דגמים, ואת כולם היא פסלה. אבל אני הייתי מבסותה. כי בחנות אחת אמרה לי המוכרת, "זו הבת שלך? איזו מתוקה. יהיה לך הרבה מזל בחיים." ובשתי חנויות אחרות שאלו אותנו המוכרים, "במה אפשר לעזור לכן, בנות?"

http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1706697 בתכנית סדר יום של צ'יקו מנשה, 30.12.14 מ: שעה ו35 דקות, במשך כעשר דקות.   החלק האחרון של הראיון נשמע לי משובש-קטוע. הנה הטענות העיקריות שלי:   1. נשאלתי לגבי ההנחיות הבריטיות החדשות לצורך לידה. הדגשתי שההנחיות מתבססות על מחקר שמימנה ממשלת אנגליה (תתארו לעצמכם דבר כזה אצלנו – ניסיון של ממש ללמוד מה טוב ליולדות?!) ושההנחיות עצמן הן ...

אתר שהובא לידיעתי לאחרונה — http://www.madrasafree.net/

  כעת זה רשמי: בריטניה ממליצה לנשים ללדת בבית. מדוע ישראל לא?   תקנות חדשות בבריטניה ממליצות לנשים בהריון בסיכון נמוך ללדת בבית או במרכזי לידה מכיוון שעצם האשפוז בבית החולים מעלה את הסיכון לסיבוכים וזיהומים. הממצאים שעליהם הן מתבססות תקפים גם לישראל – אז מדוע היא לא נוקטת צעד דומה? קריאה לשינוי בתקופת בחירות   אומי לייסנר   18.12.2014 ...

מדי שנה אני נוהגת לצייר כאן את מסיבת החנוכה בגן. בדרך כלל, אני מדברת על התסכולים שלי, משיר אחר שיר אחר שיר, שמושמע בווליום גבוה מדי מתקליטור, וילדים קטנים, אוי המסכנים, מבצעים שורה אחר שורה אחר שורה של כל מיני תנועות שלימדו אותם הגננת, בטח במשך ימים שלמים ושבועות וחלק מהם בוכים ובשביל מה, באמת, בשביל מה. ולפעמים אני מתלוננת ...

היום קרא לי ילד אחד קטן ברחוב "מכשפה." לא נבהלתי בכלל כי בדיוק לאחרונה ראיתי את הפרומו לסדרת הטלוויזיה עם פרנסיס מקדורמנד וזה בדיוק מה שקורה בה. היא משחקת אישה שמזדקנת כדרך הטבע (במקרה שלי, הילד אפילו טרח להסביר שיש לי שיער כמו מכשפה, כלומר, לא צבועה) ובאה ילדה ושואלת אותה אם היא מכשפה והיא מחייכת לעצמה ואומרת, "כן. עכשיו ...