הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

מאז השנה שעברה שיניתי את דעתי. קודם הרגשתי שהשנה פתאום הסתיימה עלי לפני שאני מוכנה לכך ואפילו כעסתי קצת על ראש השנה אבל במשך החג פתאום הבנתי הנה זאת מתנה. מישהו תקע בשופר ואמר לי זהו נגמר הזמן את חייבת להניח את העת אבל ביד השנייה נמסרה לי הזדמנות חדשה, לפתוח שוב, ודווקא מאפס ולא ממינוס שבע שהוא המקום שקיבלתי ...

כבר ראש השנה? אבל עוד לא סיימתי את השנה שעברה…   שנה טובה ומתוקה  

  בשלב מוקדם בחיים שלי, נדמה לי שהייתי בתחילת שנות העשרה, החלטתי שכשאני לא מבינה משהו, אני הולכת לשאול, אפילו אם נדמה לי שהשאלה טיפשית ורק אני לא יודעת את התשובה עליה, כי אחרת לא אוכל ממש ללמוד ולהתקדם, ועד היום הצלחתי לא רע בכלל לעמוד במשימה. בתוך כך, הגילוי הכי מפתיע ואולי גם הכי נעים שלי היה שלא פעם ...

כשבנינו בכור היה כבן שלוש, אני ובעלי התחלנו לאסוף חיות מפלסטיק וכיום יש לנו כבר ארגז גדול. גרים שם בכיף בעלי חיים מאוסטרליה, מדרום אפריקה, מדרום אמריקה ומאמריקה הצפונית, מאנגליה, מאיסלנד, מהודו ועד כוש, ואפילו מעידן הדינוזאורים אך דבר אחד משותף יש לכמעט כולם – על בטנם רשום MADE IN CHINA.

תמיד אני אומרת שההמצאה הכי חכמה של הדת שלנו היא אסרו חג. הראייה, אפילו המדינה החילונית שלנו אימצה את הרעיון, הרי הוא השביתה הבאה אחרי החופש הגדול. אם כן, להכריז על שביתה ואז לבטל אותה?זה כבר נראה לי לעבור על איסור הלכתי של ממש.

לא תמיד אני מבינה עד הסוף מה כל הקטע עם המרחב המוזגן: מדוע בגלל שרותח בחוץ חייבים לקפוא בפנים?

  http://www.infonegocio.com/xeron/bruno/italy.html  

אמרתי שהקטן כבר בן שנה? אז זהו, הוא בן שנה והוא יודע כבר ללכת ויש לו גם שתי מילים: הלו ולא. אמרה על כך בת דודה נבונה: זה כל מה שצריך כדי להתקדם בחיים: אסרטיביות ונחמדות. נ.ב. טכנית יש לו יותר משתי מילים כי את הלא הוא אומר בדרך בה נוטים לומר את המילה הזאת לבני גילו, היינו, לא-לא-לא-לא-לא-לא!

אני עובדת בלי סוף ולא מפסיקה להתלונן על כמה כואבות לי הידיים. עד ששאל אותי בני, אמא, מה שווה לך כל העבודה הזאת אם בסוף הולכות לך הידיים. שתקתי הרבה זמן בעקבות השאלה שלו. מה יכולתי להגיד לו. אמרתי לו אתה צודק בני, מה זה שווה. ופניתי חזרה למחשב.