הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בשלב מוקדם בחיים שלי, נדמה לי שהייתי בתחילת שנות העשרה, החלטתי שכשאני לא מבינה משהו, אני הולכת לשאול, אפילו אם נדמה לי שהשאלה טיפשית ורק אני לא יודעת את התשובה עליה, כי אחרת לא אוכל ממש ללמוד ולהתקדם, ועד היום הצלחתי לא רע בכלל לעמוד במשימה. בתוך כך, הגילוי הכי מפתיע ואולי גם הכי נעים שלי היה שלא פעם כשאני לא מבינה משהו גם אחרים לא, למרות שתיקתם. למשל, פעם שאלתי מה בדיוק עושה מזכיר הממשלה וכולם התחילו לגמגם לי עד שהבנתי שאף אחר לא ממש יודע על מה הוא מדבר. אחר-כך, אפילו התחלתי לקרוא לסוג הזה של שאלות "שאלות מזכיר הממשלה", זאת אומרת, כאשר כולם אבל כולם יודעים את התשובות עליהן כמובן?
אומי,
הרשי נא לי לחזק ידך בענין הזה של שאלות. – תמיד כדאי לשאול. לפעמים התשובות פוגעות – יש לעמוד באש – כגון שהשואל נענה: "הלא אינך טיפש?" אבל יש שאת שואלת, והם מיד משיבים כך: "סליחה, מה המגדל הזה?" התשובה: "מה המגדל הזה, את שואלת?" ורק אחרי שאת מאשרת שאכן זו שאלתך הם עונים שגם להם אין מושג. או שאת שואלת – מה ההרכב החימי של הגליצרין?" ואת נענית בתשובה המתחכמת: "מה, את לא יודעת?" באמת פלא. "לא, אינני יודעת. אז מה ההרכב?" "באמת, כל ילד יודע" – ובזה הם פונים לשואל(ת) עורף.
בקיצור, לשאול – זו דרך הרפתקאות. נטלת עליך משימה כמעט בלתי אפשרית, בעולמנו.
דרך צלחה. אל תתייאשי.
מ.
אני מאד מודה לך, משה. שנה טובה.
אומי, כבר כתבתי לך פעם שאין כמוך!
את חייבת שיהיה לך מדור סאטירי בעיתון, אומי.
אויש כמה שאת צודקת
ואגב : מה באמת עושה מזכיר ראש הממשלה ?
שנה טובה ומתוקה לך מתוקה שכמוך 🙂