הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

    לאחרונה נעתר אדם הנמצא במקום טוב בהיררכיה החברתית לפגוש אותי. מתוך עשרים הדקות שהייתי שם, הוא דיבר בפלפון במשך כחמש עשרה; מכל הבן האדם שישב מולו, הוא ראה רק את הכובע (הזהות הדתייה) שלי; מכל הדברים שאמרתי לו, הוא שמע בקולו עצמו בלבד. באשר לעצמי, כלל אינני מצטערת שהלכתי. ראשית, לפחות ניסיתי, ושנית, לאורך הפגישה, לא איבדתי קשר ...

http://www.youtube.com/embed/nGeXdv-uPaw

את רוב חיי הבוגר אני חייה בארץ ישראל; כאן ילדתי וכאן אני מגדלת חמישה ילדים שייבדו לחיים ארוכים ומעולם לא טיגנתי שניצל. מה שנקרא: עוף זר.

      אימי מורתי נלב"ע. ליד מיטתה פגשתי את אחותי והיא שלחה אותי הביתה להכין דברי ההספד מטעם הבנות (הרי, במשפחה שלנו אנחנו "רק בנות"). אלא שבבית ההספד לא ניתן לנשים לשאת דברים, בנות לא כל שכן.  גם לקבר לא הייתי אמורה להתקרב בהיותי נקבה אבל סירבתי לצאת לרחוב לשם מגרשים את הנשים על-פי כלל ומשום מה נתנו לי להישאר ...

  אתמול ביליתי אחה"צ שלם שרויה בקרב עז עם בתי שחזרה מבית הספר עם המון שיעורי בית בעוד אני מנסה בכל כוחי להתמודד עם התנהגותו הפרועה בלשון המטה של בן השנתיים שלנו. אחרי ההפסד של אתמול, היום נקטתי בטקטיקה הפוכה: הורתי לבת לשמור על הבן ואילו אני עשיתי עבורה את שיעורי הבית. יש מקום לפסוק שמדובר בסידור בלתי מוסרי בעליל ...

  לאחרונה פורסם מחקר שמצא קשר בין הגנטיקה שלנו לבין היותנו נחמדים ואני תוהה מהן השלכותיו עבור יחסים בין-אישיים בכלל. מצד אחד נראה לי הדבר מסוכן, הרי אנשים עשויים להסיר מעצמן אחריות אישית להתנהגות לא נחמדה בטענה שכך נולדתי ואיני מסוגל להתנהג אחרת (בדומה לטענות בדבר ההבדלים בין המינים מן הסוג של "ונוס ומאדים"). מצד שני, ייתכן ולפעמים יש מקום להיות ...

Top Five Regrets By Bronnie Ware   For many years I worked in palliative care. My patients were those who had gone home to die. Some incredibly special times were shared. I was with them for the last three to twelve weeks of their lives. People grow a lot when they are faced with their own mortality. I learned never ...

"There are two motives for reading a book; one, that you enjoy it; the other, that you can boast about it."  Bertrand Russell

    בן דודי הגיע מקנדה ואחותי הביאה אותו אל ביתי לביקור. סליחה לבלגן, התנצלתי בפניו. אין דבר, הוא ענה. אף אחותי ניסתה להרגיע אותה. שתביני, היא אמרה, רק לך מפריע הבלגן שלך כי לאנשים מפריע רק הבלגן שלהם עצמם; לבלגן של אחרים הם לא שמים בכלל. אולי זה נכון, עניתי לה, אבל כשאת רואה את הבלגן שלך דרך העיניים ...

  לכתוב זה דבר מאד מפחיד כי את אמורה לעמוד מאחורי כל מילה אבל ברגע שהמילה כתובה היא בעינה עומדת ואילו את ממשיכה לזוז ואיך אפשר להמשיך לעמוד מאחורי כל מילה כשאת לא מפסיקה לזוז?