מגובשת מגובשת מגובשת

לאחרונה קראתי ראיון שניהל אחד ממשתתפי "המחאה החברתית" עם הוריו בניסיון להיוודע איך הם הסתדרו אז. אחת השאלות נגעה בבילויים וחופשים והתשובה היתה כי "היינו יוצאים לטיולים בטבע ומשקיעים בגיבוש משפחתי." זאת הפעם הראשונה שנתקלתי במושג הזה "גיבוש משפחתי." בעצם, זאת הפעם הראשונה שנתקלתי במונח "גיבוש משפחתי" – את המושג כבר התחלתי להבין בעצמי. בחופשים הגדולים, בבקרים, כשאין לחץ, אני רואה את הילדים מתעוררים ביחד, קמים ביחד, ובלי לחץ, משחקים ביחד, ככה בטביעות, וככל שאנו ממעטים לשלוח אותם לקייטנות מסודרות ומסגרות אחרות, זה קורה יותר. כמובן, כשכולנו מתאמצים לקום מוקדם והולכים לים או משהו כזה, גם אז זה נכון אם לא יותר. בכל מקרה, התחלתי להרגיש שאיכשהו, הם כאחים, אנחנו כמשפחה, צריכים את החופשים האלה כדי להיות ביחד, אפילו ולמרות שאנחנו חיים באותו בית. ויחד עם זאת, עד ששמעתי את המונח "גיבוש משפחתי," לא ממש נתתי את דעתי לכך שמשפחה מגובשת זה לא דבר מובן מאליו ושלפעמים צריך לעשות מאמץ כדי שזה יקרה, להשקיע בזה, כמו שאמרה אותה הורה.

נ.ב. אחרי שכתבתי את הפוסט הזה, ובעיקר את השורה האחרונה והתחתונה היתה לי תובנה. בהתחלה כתבתי "משפחה קרובה" ואז אמרתי לעצמי שלא ככה אומרים בעברית ושיניתי ל"משפחה מגובשת" והנה מקור בהביעה. כי באנגלית אומרים "a close family" אלא ש"close" היא מילה פסיבית, את לא יכולה לעשות אותו. הנה, אם כן, דוגמא מצוינת איך השפה משפיעה על מהלך המחשבה והפעולה שלנו.