הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
אני באה משורה ארוכה של אמהות מסורות מאד אך גם מבוגרות (יחסית). אני תוהה אם זו איננה סוג של נקמה.
אני באה משורה ארוכה של אמהות מסורות מאד אך גם מבוגרות (יחסית). אני תוהה אם זו איננה סוג של נקמה.
כן בטח נקמה…
נקמה שאין לך זמן לאמא שלך… נקמה שאת אין לך זמן לעצמך…
נקמה כי בכל זאת למרות הכל מסורה
אוהבת ומרגישה את הראש שלך
שלך טובה
חיבוק, טובה.
מבוגרת? את? אומי! ממש לא! אם היית – אז אולי. אבל את לא!
אין כמוך, שירתי!
אמי ילדה אותי בגיל 20 והיתה מאד יפה. תמיד נראנו חברות, לא אחיות, כי אנחנו לא דומות, גם זה קצת לא נוח.
תודה סבינה. טוב גם לשים לב שיש גם תמיד צד שני לעניין. א.
מוזר, כי במשך שנים אני חשתי שכולם נורא נהנים חוץ ממני.
כבר שנים שין לי שניה לעצמי וב"ה אם יהיו נכדים אני לא היה מאלה שלא עוזרות כפי שעשו לי.
ל היה זמן להמריא ולי לקויה שכמוני זה נחוץ.
אבל יש במצב גם יתרונות, אני מודה.
מרוויחים מצד אחד ומפסידים בשני, ואין ארוחות חינם :():