הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
נקודת אור אחת היתה לי בחג כשנתנו לי לשאת את הספר תורה ולהעבירו דרך עזרת הנשים. הגברים תמיד צוחקים עלינו שאנו מחזיקות בספר תורה כאילו בתינוק. זה נכון. אחזתי בו כמו תינוק. יד אחת פרוסה למטה ויד שנייה לחיבוק וכל הנשים והנערות התגודדו סביבי לתת לו נשיקה. פחדתי נורא שמשהו יקרה לו. אף ביקשתי עזרה להניח אותו לאט-לאט בעדינות בתוך ארון הקודש ועמדתי בפניו לצלילי עץ-חיים-היא וכמעט התחלתי לבכות אבל קראו לי להשקיט את הילדים שלי אז משכתי את הדמעות בחזרה והלכתי.
מקסים. אצלי הדמעות בתקיעת שופר. ולא כמעט אלא ממש. קורע את הלב השופר. שנה טובה.
פוסט מרגש אומי, אצלנו הרב בכה כשהזכיר את הפיגוע הנורא במרכז הרב, זה היה רגע קשה.וגם את האמהות הרוצחות שהיו לנו השנה , מזל שיש גם אותך!
מאוד יפה. צריך להחזיק ספר תורה כמו תינוק. הגברים לא יודעים להחזיק בו…
אהבתי את התינוק שהחזקת והתינוקות שהלכת להשקיט.
ואני נוהגת להגיד שאנחנו מעבירים את התינוק בינינו כמו ספר תורה.
ההתרגשות שלי היתה מבט מן המרפסת אל רחבת הכתל המלאה רוקדים בלילה באחד מימי סוף אלול.
אומי
כאן ועכשיו זה כתיבה של בלוגיסטית מקסים… משאיר מעט אויר לנשום
להתראות טובה
את מקסימה.
מרגש מאוד, איך אפשר שלא
כמו סיפור אהבה. חתימה טובה.
אני מאד מודה לכן על ההערות המחזקות — גמר חתימה טובה. אומי.
חזקי ואמצי , תורת חיים למחזיקות בה .גמר חתימה טובה!