הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
הוצאתי מהאוזן סיפורי ביאטריס פוטר. (אני יודעת, יש בזה משהו לא טבעי אם לא מן החטא – ביאטריס פוטר בDVD. אבל חשבתי לי אם כבר DVD אז שיהיה באטריקס פוטר.) הפלא הוא שעד כמה שהם תפורים על ילדים קטנים, כל מיני חיות מחמד וכאלה, בפועל הסיפורים די מפחידים ומדי פעם ופעם יצאו הבנות מחדר הטלוויזיה, אתנחתא מן הפחד, ואחר-כך חזרו לתפוס את הינצלותו של הגיבור וההאפי אנד הבטוח. בחיים כמובן ההפך הוא נכון: את רק מחכה ומתפללת שלא יעבור החלק הטוב ומנסה בכך לדחות את הרגע המר ממנו אין מפלט ואין מנוס.
איזו הבחנה יפה אומי
גם כשנדמה שהנה יש אפי אנד, אנחנו יודעים שהקשיים עוד יגיעו. ככה זה בחיים.
אפי אנד נועד לאגדות, והחיים שלנו לצערינו הרב אינם אגדה.
ובכל זאת, מי זקוק לאפי אנד שמחת החיים הם די והותר עבור האדם.
יש לי דיאלוג מסובך עם האפי אנדס
אני יותר מאמינה בהאפי (אור סאד) מעברים
ההבטחה הטמונה בהאפי אנדס משמשת כדלק לצלוח מעברים גרועים או קשים או מעייפים
כמו בשיר איתקה של קוואפי
לאיתקה כבר אין מה לתת ב"סוף", היא נתנה את המסע, היא לא יכולה "להעשיר" יותר מאשר המסע
ומה אנחנו כבר עושות שם… במסע, זה כבר סיפור אחר
(ואני חשבתי ש"הבנייה" זהו שמי השני…)
אולי ילדים שפוחדים ומחכים להאפי אנדס צריכים אותנו שנספר להם על אודיסאוס רב התככים 🙂
מממ זאת שאלה מעניינת, האם הילדים כמונו יודעים שההאפי אנד זאת רק אילוזיה (שכפי שאמרת גם אנו המבוגרים צריכים ובכל זאת) או שהם חושבים שככה זה בחיים. אני חושבת שהם יודעים.