הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בסדר, בסדר, שיקרתי. קצת. זאת אומרת, הגזמתי. אם אמרתי שכל יום שישי הוא רק שורה ארוכה של הכנות לשבת זה לא לגמרי נכון, שהרי התברכתי בבן זוג שככל יכולתו לוקח על עצמו את רוב המטלות ובכל הזדמנות אפשרית משחרר אותי, לא, מגרש אותי אל תוך חדר העבודה. אבל אל תחשבו שהדבר מקל על קבלת השבת. אדרבא, בדיוק כשהיא מתקרבת אז פתאום אני מתחילה ממש להיכנס לעניינים ולעבוד היטב וכל זאת, כמובן, דקות ספורות לפני שמיעת הצפירה המעוררת אימה ואז זהו – טיים אפ! הקטע המפתיע בכל הסיפור הזה הוא שככל שקשה לי יותר לכבות את המחשב, כך אני מעריכה יותר אותו תמרור עצור שמופעל מלמעלה. כי אישה חלשת-אופי אני, לכל הפחות ממוכרת עד הראש, ואני תוהה אם בלעדיו הייתי מכבה אותו מחשב – וכן גם הפלפונים וכד' – בכלל.
גם אני גם אני. אבל לא רק בשבת. גם באחת בלילה נורא קשה לי לכבות את המחשב ולהתנתק כשאני כבר על הקרשים לגמרי – וזה אפילו לא קשור אצלי ליעילות בעבודה – סתם אוהבת להיות מחוברת (אולי יגיע פתאם אי מייל נורא מעניין?)
תודה ענת. חצי נחמה?
מדהים אותי תמיד איך שומרי שבת
מצליחים לציית לתמרורי העצור האלה.
דחיית סיפוקים.
לא נראה לי שהייתי מצליחה או רוצה, וכן ברור לי שלפעמים האיפוק הכרחי לחיים טובים יותר. ולעלייה בסולם.
החילוני צריך ליצור לעצמו את תמרורי העצור, וזה בעייתי אבל יכול גם לתגמל.
יחד עם זאת, רונית, אני תמיד תוהה אם ההבדל כל כך גדול, זאת אומרת, גם אני במקום מסויים בוחרת אם לציית לתמרור — ולראות אותו בכלל — כפי שאת עצמך אמרת. מסובך!
לבעלי זה הקטע של הסיגריות.
תודה על השבת והחגים בהם לא מעשנים.
פחות תודה כשמעבירים מאש לאש:)סתתתם
את המחשב אני סוגרת לקראת הערב כדוגמא ומופת לילדי .
עוד גבול.
כך גם הפסקתי עם הטלויזיה.והוצאתי אותה מהבית.
עשיתי את זה כשהייתי חילונית.
אבל יש גבולות שאת מקבלת בשמירת מצוות.
או יותר נכון מפנימה.
מה זה מעבירים אש לאש?
מדליקים נר נשמה ואז אפשר להדליק את הגז, לחמם אוכל ולעשן , למי שרוצה.