הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
התיתנו לי לעשות עוד פוסט אחד ודי על אותה יונה לשעבר? פשוט נדהמתי מהיכולת שלה לשבת על הביצה שעות על גבי שעות מבלי לצאת ולהביא משהו לאכול ומבלי ללכת לשירותים אפילו. אצלנו הרי רק נרדם התינוק עליך ומיד מורגשת אי-נעימות מסוימת ולא עובר זמן רב עד שאת מוצאת את עצמך פנים אל פנים עם אחת הדילמות הקשות ביותר של ההורות הצעירה: התינוק או השלפוחית. בסופו של דבר, לא משנה כמה זמן את יושבת ומרכזת את כל כוחותיך ומחשבותיך בצורך להתאפק, השלפוחית מנצחת. הכי כיף זה כאשר רגע לפני שאת מחליטה סוף סוף שאין-ברירה-חייבים-לקום, מתעורר התינוק מעצמו.
אהבתי. ואיזו סבלנות לשבת בלי לזוז.
ורוצה לשמוע שוס?
כבר סיפרתי על התרנגולת שגרה כבר שנתיים בחנייה בבתי המשותף, הגיע משום מקום, ואני מאכילה אותה.
עכשיו, כשהיא דוגרת, היא לא יוצאת כמעט חודש, לא אןכלת ולא שותה. איך ה" נתן לה את היכולת הזה? אני שואלת את עצמי. מדהים. בזמן כזה איןם טעם להביא לה אוכל, הכול נשאר במקום.
ואז, כשנגבר, היא יוצאת נורא רזה וכחושה, ולוקח לה זמן להשמין שוב.
ומה הקטע? הרי אין מי שיפרה, היא סתם דוגרת ומאבדת משקל לחינם.
נפלאות דרכי אלוהים, אה? אני סבורה שגם היונים כאלה. היה לי פעם קן יונים בחלון, וגם הן כאלה אימהות מסורות.
וגב, גם חתולות. אנחנו הנשים ממש כלום לעומתן. חיות וציפורים הן הורים הרבה יותר מסורים מאיתנו.
אני לא מכירה שום יונה כזאת. היונים שעל חלוני בדרך כלל בורחים מהחתולים שלי…
אבל סחתיין על הסבלנות. אצלי השלפוחית תמיד מנצחת.
מה??? אלה שעל חלוני בכלל לא בורחות משלושת הבנים המבעיתים שלי. לפעמים נרא לי שהן עושות להם: נה נה נה נה.